זוגיות. קשר זוגי. אהבה. למה אנשים מחפשים זוגיות ואהבה?

מהו פשר הכמיהה האין סופית של האדם לאהבה?

תשובה:

אין טוב יותר מרגש של אהבה.

האדם מחפש קשר זוגי ואהבה בגלל התחושה הטובה של האהבה.

אהבה גורמת לאגו של האדם להיעלם. האדם אינו מרגיש את עצמו. האדם מתאחד עם מה שסביבו.

אהבה גורמת לאדם להרגיש אחדות. האדם אינו מרגיש שונה מהאחר, אלא דומה לאחר.

אהבה מספקת לאדם תחושה של ביטחון. אהבה מסלקת את הפחד.

כאשר יש אהבה, הזמן עובר מהר. האהבה גורמת לזמן לעבור מהר. אהבה מעלימה את הזמן.

אהבה מעלימה את השעמום. כאשר יש אהבה אין תחושה של שעמום.

אהבה מעלימה את תחושת הבדידות.

אהבה מעלימה את המקום. האהבה גורמת לאדם להרגיש טוב בכל מקום.

כשיש אהבה אין צורך במטרה ותכלית. כאשר טוב לא מחפשים סיבה, כי נמצאים כבר בתוצאה הסופית.

אהבה = קבלה ללא תנאים = אין הרגשה של חסר = הנאה מהדברים כפי שהם ללא שינוי / ללא ביקורת.

אהבה = אהבת האדם את עצמו = קבלה עצמית = אושר = שמחה = שלמות = טוב אמיתי.

שאלה: מהו השורש שממנו נובע הרצון לאהבה? מה מייצג הרצון לאהבה ברמה הפנימית שלו?

תשובה: הרצון לאהבה, מייצג את הכמיהה של התודעה של האדם לחיבור עם המציאות.

פירוש:

מהותה של התודעה של האדם, היא מהותה של המציאות.

המציאות מהווה וממלאת במהותה את מהותה של התודעה של האדם.

מצד המהות של התודעה של האדם, אין שום הבדל בינו לבין המציאות כולה.

מצד האמת, ה"אני" של האדם אינו קיים כלל. האדם נמצא תמיד באחדות גמורה עם כל המציאות כולה.

התשוקה הטבעית של האדם היא להתאחד עם המציאות.

התודעה של האדם כל הזמן מחפשת את השלמות = לא להרגיש חסר כלשהו.

השלמות תושג רק כאשר התודעה של האדם תבין את מהותה העצמית.

רק כאשר התודעה עצמה מבינה את המהות של עצמה, רק אז היא מאושרת.

כאשר התודעה של האדם מחוברת למהות שלה = מבינה את המהות האמיתית של עצמה, האדם חווה שלמות ואהבה אמיתית.

ככל שהאדם חווה יותר את האחדות עם המציאות, כך הוא חווה את כל הרגשות הנ"ל בצורה חזקה יותר.

האדם מרגיש את רגשות האהבה כלפי כל דבר.

אהבה עצמית כלפי כל דבר. מאחר שכל דבר נתפס כאני עצמי.

התשוקה של האדם לאהבה, מייצגת את הרצון של האדם להתאחד עם המציאות כנ"ל.

איך מגיעים לזה?

על ידי התבוננות פנימית של התודעה...