שם | |
סיסמא |
אני מוכרח לציין אליעד, שאתמול כשחזרתי הביתה מהמפגש איתך, ובנוסף התחלתי לקרוא את החלק הראשון של "להיות אלוהים שלך" הרגשתי כמה שעות של שלמות... (שהחור התמלא), וזה המשיך עוד קצת גם עד לצהריים של היום... גם אם זה רק זמני, זה עדיין נתן לי רגעים של אושר אמיתי בלי סיבה מיוחדת... אז אתה קוסם ואני מודה לך... אף על פי שהחיים הם לא פיקניק ואין קיצורי דרך לפסגה... שבת דבש...
אז אני אגיד לך איך אני מבין את זה (-: נכון שאלוהים עסוק ברמות שאנחנו אפילו לא מבינים... אבל אם הכל אחד, לאלוהים יש סגנים, פועלים שעובדים בשמו והוא מנהל אותם.. וכולם הם חלק מהגוף שלו.. חלק מהגאונות שלו... אז לא בטוח שהוא בכבודו ובעצמו מתעסק בחיים שלי... אלא המלאכים החמודים שלו שקטנים ממנו בגודל ובשכל אך בשבילי הם ענקיים.. הם (או שזה מלאך אחד) מלווים אותי בחיי ודואגים שאני אלך בדרך הנכונה והטובה... שמתאימה אך ורק לאלירן: _)
נשמה, אני לא ביקשתי ממך להאמין בו (-: אני מבקש ממך להיות מאושרת איך שאת רוצה... אבל אצלי הבעיה קיימת.. אני פסיכי, ואלוהים הוא החבר הכי טוב / קרוב שלי.. הוא גם המנהל שלי.. הוא גם חבר וגם בוס.. ואם אפסיק לחשוב שהוא קיים - ארצה למות (-: אני חושב שכל ההצלחות שלי תלויות ברחמיו ובחסדיו.. (אני לא דתי).. ואני לא אומר לאף אדם איך לחשוב... אבל זאת הדרך שלי להמשיך לחיות...
לא בהכרח... אבל אלה שיקולי שמיים את יודעת.. אלוהים עיצב אותנו עם מנגנונים מסויימים לכל אחד, שעוזרים לו לשרוד... או שומרים עליו... לא ייתכן שלאדם טוב בעל ערכים יהיה את אותה הצורת חשיבה של רוצח... או בוגד.. וכו'..
האמת נשמה, אני סובל מהבושה בכל היקר לי.. אבל את יודעת שהבושה מצילה אותנו מלגנוב ולרצוח? או לקחת את החבר של החברה הכי טובה שלך? (-: או להעליב... חח
את יודעת משיפז אני חושב ששכלית, אני אצליח להבין מה נכון לעשות ומה לא נכון... מבחינת שיקול דעת, אני אולי אצליח לבצע מעשים שמעידים על כך שאני לא ביישן... אבל בפנים, אני לנצח אחווה בושה (-: ואולי זה לא רע כל כך...
עמנואל אני חושב שאני יכול לשחק אותה לא ביישן אך בפנים עדיין למות מבושה שנובעת מהרגשה ולא ממחשבה (-:
זה נושא כואב זה: _) אני חושב שאף תיאוריה לא תנצח את התחושה שהיא מעבר להיגיון... יש תגובות כימיות שלא שואלות אותך אם הבנת את האמת או לא.. אלא אתה פשוט מרגיש משהו שאתה לא אמור / לא רוצה להרגיש... האנשים הבאמת רגישים, חווים את כל הרגשות בצורה כזאת שמבלבלת אותם... שמשתקת אותם... אני לא מסוגל להבין אנשים שלא מתביישים באותה מידה שהם לא מסוגלים להבין למה אני מתבייש כל כך...
אתה צודק אורי, חבל שאני מרגיש שזה ביוב באמת (-:
שבוע טוב לכולם!
חשבתי על הנושא של הרצון ביסוד שלו מול הרצון שבפעולה הגשמית...
בואו ניקח למשל ת'תחום שאני הכי אוהב בעולם - אהבה (-:
נניח שאתם רוצים אישה מאוד... שונאים את העובדה שאין לכם אישה עדיין...
אז על פי דברי אליעד: האישה היא לא בהכרח מה שאתם צריכים אלא, אתם רוצים להרגיש טוב ואתם חושבים שאישה בחייכם תגרום לזה... וזה נקרא לרדת לעומקו של הרצון ולהבין מאיפה הוא נובע... עכשיו אני חשבתי על הנושא.. והבנתי שהכל יכול להיות נכון.. גם מה שאליעד טוען וגם מה שאני טוען... אני טוען, שכאשר יש תשוקה עזה לאישה.. שום היגיון בריא וניתוח של המצב לא יעזור לנו פה חחח אנחנו נישאר אומללים... ולכן חשבתי שעל מנת להשיג אישה, אנחנו לא צריכים לדמיין אותנו עם נערת חלומותינו... כי זה עדיין לא יביא לנו תוצאות... אם במקום לרדת לעומק הרצון, פשוט נתמקד בפעולה שאנחנו שונאים אך מבינים שבלעדיה, לא יקרה כלום.. זה לא יזוז, ואם זה כבר יזוז, זה מקביל לסיכוי לפגוש מישהי שאתה רוצה בדיוק באוטובוס שעלית עליו, גם היא עלתה... מן צירוף מקרים אכזרי כזה שאם נסמוך עליו, נשקע בדיכאון... אז הפעולה שאנחנו הכי שונאים זה להתקשר לבחורה, או לכתוב לה מכתב בפייסבוק... זה מרגיש לנו כמו עבודת ביוב שחורה.. ולמה אנחנו תמיד היוזמים? וזה מתסכל.. אז לפי דעתי עלינו להכריח ת'צמינו לאהוב את היוזמה... לאהוב ליצור קשר עם נשים.. לאהוב ת'עבודה המגעילה הזאת.. כי בגלל החוסר מוטיבציה הזאת, אדם לא עושה עשירית ממה שהוא יכול על מנת להתקדם בתחום הנשים אבל להתלונן שהחיים שלנו בזבל אנחנו עושים את זה נפלא (-: תחשבו על זה...
אני מוכרח לציין אליעד, שאתמול כשחזרתי הביתה מהמפגש איתך, ובנוסף התחלתי לקרוא את החלק הראשון של "להיות אלוהים שלך" הרגשתי כמה שעות של שלמות... (שהחור התמלא), וזה המשיך עוד קצת גם עד לצהריים של היום... גם אם זה רק זמני, זה עדיין נתן לי רגעים של אושר אמיתי בלי סיבה מיוחדת... אז אתה קוסם ואני מודה לך... אף על פי שהחיים הם לא פיקניק ואין קיצורי דרך לפסגה... שבת דבש...