האם ניתן להיות מאושרים בזוגיות מונוגמית לאורך זמן?

השאלה המרכזית שאליעד דן בה היא האם אדם יכול להיות באמת מאושר בזוגיות מונוגמית, כלומר, האם אפשרי לעשות סקס רק עם אדם אחד לכל החיים ולהיות שלם עם זה לחלוטין. הטענה שלו היא שאמנם טכנית הדבר אפשרי, ויש אנשים שחיים כך, אבל השאלה החשובה באמת היא האם האדם מאושר מכך, או שהוא רק מדחיק רצונות אחרים או מתפשר מתוך פחד.

לדוגמה, ישנם אנשים שמבלים את כל חייהם בזוגיות נאמנה, עושים סקס רק עם בן זוג אחד, והם לא בוגדים כלל. אבל האם זה אומר שטוב להם באמת? יכול להיות שהם מדחיקים את הרצונות שלהם, וכתוצאה מכך הם מביעים את התסכול הזה במקומות אחרים. למשל, אישה שנשארת נאמנה לבן זוגה כי אסור לה לבגוד, אבל בגלל שהיא מתוסכלת היא רבה איתו כל הזמן ומוציאה עליו את הכעס שלה בדרך עקיפה, כך שבסוף הזוגיות אומנם מונוגמית אך לא מאושרת.

מה מניע אנשים לקיים יחסי מין מלכתחילה?

אליעד מסביר כי יחסי מין הם דרך למלא צורך רגשי. אנשים לא עושים סקס סתם, אלא כי יש להם צורך רגשי עמוק - להרגיש אהובים, להרגיש נחשקים, להרגיש שהם כובשים משהו, להרגיש שייכים, או לקבל אישור עצמי. סקס הוא אמצעי למילוי צרכים נפשיים ורגשיים, לא רק פעולה פיזית נטו.

מכאן, שהשאלה האמיתית היא האם אפשר למלא את כל הצרכים הרגשיים האלו דרך אדם אחד בלבד, לכל החיים, בצורה מלאה ושלמה, ללא תחושה של החמצה.

מה ניתן ללמוד מהדוגמה של אכילת שוקולד?

אליעד מביא דוגמה פשוטה מעולם האוכל כדי להמחיש את הרעיון: אם אדם אוהב לאכול מתוק, האם זה אפשרי שכל פעם שהוא רוצה מתוק הוא יאכל אך ורק שוקולד חלב ולא שום דבר אחר? כנראה שלא, כי באופן טבעי האדם ירצה לגוון. זה לא סביר שכל החיים הוא יבחר באותו מוצר בדיוק. אבל האם יכול להיות שהוא יאכל רק שוקולד מסוגים שונים? זה כבר יותר סביר. וככל שמרחיבים את האפשרויות (למשל לאכול כל דבר מתוק) כך הגיוני יותר שזה יספק אותו לכל החיים.

באותו אופן, בזוגיות מונוגמית, אם בן הזוג היחיד מציע מגוון רחב של רגשות וחוויות, אז יש סיכוי גבוה יותר שזה יספק את האדם לאורך זמן. אבל אם הכל מאוד מצומצם ומוגבל, כנראה שהאדם יחוש בחוסר ויסבול.

האם הסיבה שבגללה אתה עושה סקס משפיעה על מידת הסיפוק המיני בזוגיות?

אליעד מסביר שהכל תלוי בסיבה שהאדם עושה סקס מלכתחילה. אם הסיבה היא תחושת אינטימיות עמוקה, אז יותר סביר שהאדם יצליח להיות מסופק עם פרטנר יחיד, כי אינטימיות עמוקה באמת נבנית לאורך זמן. אבל אם הוא עושה סקס כדי להרגיש תחושת כיבוש או התרגשות, כנראה שפרטנר אחד לא יספיק לו לאורך זמן, כי אי אפשר לכבוש את אותו האדם כל פעם מחדש, וההתרגשות תרד עם הזמן.

לדוגמה, כמו אדם שמטפס הרים כדי לחוש כיבוש, אם הוא יטפס שוב ושוב על אותו הר הוא יאבד עניין. לכן, השאלה החשובה היא מהו הצורך הרגשי שמניע אותך לעשות סקס מלכתחילה.

למה זוגיות מונוגמית מובילה ליותר מריבות?

אליעד טוען שבזוגיות מונוגמית יש יותר ריבים, כי כשאדם מתחייב להיות רק עם אדם אחד, הוא מצפה שכל הצרכים שלו יסופקו דרך אותו אדם. אם יש צורך שלא מתמלא, מיד נוצרת תחושת כעס ותסכול. אם מישהו מרגיש שחסר לו משהו, אבל אסור לו להשיג את זה מבחוץ, אז הוא יפנה את הכעס שלו כלפי בן הזוג. כלומר, בן הזוג הופך להיות "הספק היחיד" של צרכים רגשיים ומיניים, ולכן כל בעיה קטנה הופכת לגדולה.

לדוגמה, אם יש רק חנות אחת שממנה אפשר לקנות מוצר מסוים, אז כאשר החנות לא מספקת את המוצר המבוקש, מתחילים לריב עם בעל החנות. לעומת זאת, אם אפשר לקנות בכל חנות אחרת, פשוט הולכים למקום אחר בלי לריב.

למה רוב האנשים נשארים במונוגמיה אם זה לא תמיד מספק אותם?

רוב האנשים נמצאים במונוגמיה לא כי טוב להם באמת, אלא מתוך פחד מבגידה, מפחד מפרידה, מפחד מנטישה או לחץ חברתי. אם לאדם הייתה אפשרות לעשות סקס עם אחרים בלי שבן הזוג שלו יבגוד בו או יעזוב אותו, רוב האנשים היו בוחרים באפשרות הזאת. לכן רבים נמצאים בזוגיות מתוך אילוצים, ולא מתוך רצון אמיתי ושלם.

האם זוגיות פתוחה היא הפתרון האידאלי?

אליעד לא ממליץ בהכרח על זוגיות פתוחה, אבל כן מדגיש שאם לאדם יש אפשרות למלא את הצרכים שלו מחוץ לזוגיות, זה יכול להפחית משמעותית את הריבים ואת תחושת הלחץ בתוך הזוגיות. כי אז בן הזוג לא חייב לספק הכל, ולכן יש פחות כעסים ותסכולים. מצד שני, זוגיות פתוחה יכולה ליצור קנאה וחוסר ביטחון, ולכן היא לא מתאימה לכולם.

האם ניתן להתחייב למישהו באופן רגשי ולהיות מאושר?

אליעד מסביר שלפעמים אנשים מתחייבים רגשית כי הם רוצים להרגיש שייכות או ביטחון. אם הצורך הרגשי עצמו הוא מונוגמי - למשל, "אני רוצה להרגיש שאני אוהב רק מישהו אחד ויחיד", אז יותר סביר שהאדם יצליח להתחייב ולהיות מאושר מכך. אבל אם האדם מנסה למלא צורך כללי של אהבה או של להרגיש נאהב, פחות סביר שהוא יהיה מרוצה לאורך זמן עם בן זוג אחד בלבד.

בסופו של דבר, ההמלצה של אליעד היא להבין קודם כל למה בכלל רוצים זוגיות או סקס. ברגע שיודעים מה באמת מחפשים ומה הצורך העמוק, אפשר לדעת האם זוגיות מונוגמית מתאימה או שיש לשקול אלטרנטיבות כמו פוליאמוריה או יחסים פתוחים.

האם ניתן להיות במערכת יחסים מונוגמית ולהיות מאושר?

השאלה האם אדם יכול להיות כל חייו במערכת יחסים מונוגמית ולעשות סקס רק עם אדם אחד היא שאלה רחבה ומורכבת. מבחינה טכנית, ברור שזה אפשרי - הרי אנשים עושים זאת כל הזמן. אך השאלה החשובה היא: האם ניתן להיות מאושר בכך לכל החיים? האם ניתן להיות מסופק באמת ללא תחושות חרטה, הדחקה או תסכול?

מה מניע אנשים לקיים יחסי מין?

כדי להבין את הדיון, עלינו לחזור צעד אחורה ולשאול: למה אנשים מקיימים יחסי מין מלכתחילה? האם זה צורך פיזי בלבד או שמדובר בצורך רגשי עמוק יותר?

אנשים מקיימים יחסי מין ממגוון סיבות:

• תחושת אהבה וחיבור רגשי
• צורך בתשומת לב ואישור
• סיפוק פיזי
• תחושת כיבוש וריגוש
• הורדת לחץ ושחרור אנרגיה
• תחושת ערך עצמי וחשיבות
• הרגל חברתי ולחץ מהסביבה

השאלה היא האם ניתן למלא את כל הצרכים האלו בעקביות באמצעות אדם אחד בלבד לכל החיים, או שמא טבע האדם מחפש גיוון ושינוי.

אנלוגיה לאוכל ולצורך בגיוון

נניח שיש אדם שאוהב מאוד שוקולד חלב. האם אפשרי שכל חייו, בכל פעם שהוא רוצה לאכול מתוק, הוא יאכל אך ורק שוקולד חלב? סביר להניח שלא, כי לאורך זמן אנשים מחפשים גיוון. מצד שני, האם אפשרי שכל פעם שהוא רוצה לאכול מתוק, הוא יאכל אך ורק שוקולד (במגוון סוגים)? זה כבר אפשרי יותר.

באופן דומה, האם אדם יכול כל חייו לקיים יחסי מין אך ורק עם בן זוג אחד ועדיין להרגיש מסופק? תלוי בצורך הרגשי שהוא מחפש למלא.

דוגמה נוספת: אדם שאוהב מוזיקה. האם אפשרי שכל חייו הוא יאזין אך ורק לשיר אחד? נראה לא סביר. אבל האם אפשרי שכל חייו הוא יאזין רק לז'אנר מוזיקלי מסוים? זה כבר יותר אפשרי, כי בתוך הז'אנר יש מגוון.

באותו אופן, האם ייתכן שאדם יהיה מונוגמי לכל החיים ויסתפק בפרטנר אחד? אם המערכת עצמה מכילה מגוון רגשי ופיזי - הסיכוי לכך גדול יותר. אך אם מדובר בקיבעון מוחלט, הדבר עלול להוביל לתסכול.

תלות בסיבת המשיכה

האם הסיבה שהאדם נהנה מסקס היא תחושת כיבוש? אם כן, אז הסיכוי שהוא יהיה מסופק עם פרטנר יחיד קטן יותר, כי קשה לכבוש שוב ושוב את אותו אדם. אך אם הסיבה היא תחושת אינטימיות עמוקה, אז יש יותר סיכוי שהוא ירגיש מסופק מפרטנר יחיד.

דוגמה: אדם שמבצע טיפוס הרים. אם הוא מטפס על אותו הר שוב ושוב, הוא יאבד את הריגוש. אך אם הוא רואה בכל טיפוס חוויה אחרת, הדבר ימשיך להיות מרגש. כך גם במערכות יחסים - אם האדם רואה בבן הזוג שלו עולם מתחדש ומגוון, הוא יוכל להמשיך וליהנות ממנו לאורך זמן.

השפעת המונוגמיה על ריבים במערכת היחסים

אחת התופעות הנפוצות היא שבני זוג במערכות יחסים מונוגמיות רבים יותר. מדוע זה קורה? כי אנשים מרגישים מחויבים זה לזה ואין להם אלטרנטיבה לסיפוק צרכיהם הרגשיים. אם אדם אינו יכול למצוא אהבה, חום או תשומת לב במקום אחר, הוא ידרוש אותם מהפרטנר שלו, וכשזה לא מסופק - הוא יתחיל לריב.

דוגמה: אם יש לך רק מסעדה אחת שבה אתה אוכל, אתה תדרוש ממנה לספק לך בדיוק את מה שאתה רוצה. אך אם יש לך חופש בחירה, אתה פשוט הולך למסעדה אחרת בלי לריב.

למה אנשים מסכימים להישאר במערכות יחסים מונוגמיות?

- פחד מבגידה ונטישה

- נורמות חברתיות ולחץ סביבתי

- חוסר ברירה או פחד לחפש אלטרנטיבות

- תפיסה רומנטית של "האחד והיחיד"

- תחושת ביטחון ויציבות

האם מערכת יחסים פתוחה פותרת את הבעיה?

מערכת יחסים פתוחה יכולה להפחית את הלחץ בכך שהיא מאפשרת לכל צד למלא חלק מהצרכים שלו מחוץ לקשר, אך היא אינה מתאימה לכל אחד. ישנם אנשים שמרגישים בטוחים רק במסגרת מונוגמית ויש כאלה שמערכת יחסים פתוחה תיצור אצלם תחושת חוסר ביטחון וקנאה.

דוגמה: אדם שעובד במקום עבודה אחד בלבד - אם מקום העבודה לא מספק את כל צרכיו, הוא עשוי להתלונן או להרגיש חוסר סיפוק. אך אם הוא פרילנסר שיכול לבחור פרויקטים שונים, הוא מרגיש חופשי וגמיש יותר.

אז האם ניתן להיות מאושר בזוגיות מונוגמית?

בסופו של דבר, הכל תלוי בצרכים הרגשיים של האדם ובמה שהוא מחפש בזוגיות. אם בן אדם מוצא פרטנר שממלא לו את כל הצרכים, הוא לא ירגיש צורך לפנות החוצה. אבל אם לאורך זמן הוא מרגיש שחסרים לו דברים, הדבר עלול להוביל לחוסר שביעות רצון, ריבים, הדחקה או בגידה.