ש: מה אני שואל אותך, מה אני שואל אותך עכשיו?

אליעד: מה אתה רוצה לדעת?

ש: איך לגרום לאשתי להישאר איתי.

אליעד: אתה רוצה תשובה ספציפית או תשובה כללית?

ש: ספציפית.

אליעד: בשביל תשובה ספציפית צריך פרטים ספציפיים.

ש: איזה פרטים?

אליעד: מה אנחנו יודעים על אשתך, מה אנחנו יודעים עליך. אני אתן לך תשובה כללית.

ש: תן כללית.

אליעד: קודם כל אצל אשתך אתה צריך להחליף.

ש: צורת דיבור.

אליעד: לא, צריך להחליף מחויב באפשרי. מה זה אומר אצלך בראש יש, אצל אשתך בראש יש מחויב "שאני לא רוצה אותך". קודם כל תהפוך את זה לאפשרי.

ש: איך?

אליעד: "אני מבין שאת לא רוצה אותי, וואלה יכול להיות יותר טוב שנתגרש אבל את יודעת מה יכול להיות שגם אולי תיאורטית יש גם אופציה של עדיף שנהיה ביחד". קודם כל תגרום לה להכיר בכך שזה לא מחויב שתתגרשו אלא שזה רק אפשרי שתתגרשו. עוד פעם, אם היא אומרת לך, אני נותן לך זווית חדשה, עכשיו אם היא אומרת לך "מחויב שנתגרש" ואתה אומר לה "לא, אני רוצה שנשאר" מה בעצם עשית? הבאת לה את ההפך ולא תמיד זה מצליח כי אתה גם שולל את הצד שלה. אבל אם מישהי אומרת "אני רוצה להתגרש כי משהו מסוים" ואז אתה מביע הזדהות מוחלטת עם הדבר ואחר כך אתה מוסיף, אתה אומר "תראי אני מבין את כל מה שאת אומרת אבל את יודעת יכול להיות שזה לא כל מה שאת", ואתה מביע הזדהות "וזה נכון את צודקת אחרי הרבה שנים הם התחדשו", מה שהיא אמרה אתה חוזר עוד פעם מוסיף, משדרג הכל, "אבל תגידי לי אולי יכול להיות שיש איזה משהו שלא ניסינו". מה הסכמת על כל מה שהיא אמרה והוספת עוד משהו, למה להתנגד. זאת אומרת שלב ראשון אתה הופך את ה...?

ש: מחויב לאפשרי.

אליעד: מחויב לאפשרי, בדיוק ויש על זה גם הסברים באתר "להפוך מרק לגם".

ש: יש לי בעיה עכשיו להכניס אותה בכלל לשיחה הזאת, כל פעם שאני מכניס אותה לשיחה הזאת אז יש התנגדויות.

אליעד: מה הוא אמר נכון?

ש: יש לי בעיה.

אליעד: הוא אמר נכון הוא לא אמר "יש בעיה" הוא אמר "יש לי בעיה", שמת לב, אמר נכון.

ש: לא אבל הוא לא אמר נכון, הוא לא אמר "כרגע".

אליעד: זה גם נכון, גם זה נכון.

ש: יש לי בעיה כרגע.

אליעד: יפה, עכשיו מה זאת אומרת "יש לי בעיה", תראה למזלך הטוב עוד לא התגרשת מאשתך ולמזלך העוד יותר טוב גם אם כבר היית מתגרש ממנה ויש לך ילדים אתם עדיין צריכים להישאר בקשר ואז גם אם כבר התגרשת ממנה, ומאחר שאתם מתישהו צריכים לדבר אפשר להחזיר אותה.

ש: בסדר.

אליעד: עכשיו השאלה שלך זה בעצם איך אפשר את הרעיון הספציפי הזה "לדבר איתה". אתה מתישהו תדבר איתה?

ש: כל הזמן.

אליעד: אז אתה יכול לדבר איתה על זה.

ש: יכול אבל שזה, כן, כשזה מגיע לפה אני צריך כאילו יותר לבוא בעדינות.

אליעד: לא בעדינות, צריך פשוט להסכים איתה, "את יודעת אני רוצה לשתף אותך במשהו".

ש: כוס יין יכולה לעזור.

אליעד: "את יודעת אני רוצה לשתף אותך במשהו, ישבתי וחשבתי על משהו שאת אפילו תשמחי לשמוע אותו, ישבתי וחשבתי על הנושא ובאמת הגעתי למסקנה שמה שהתאים לנו לפני שלושים שנה לא בהכרח מתאים היום ויכול להיות שנתגרש ובאמת חשבתי על זה שאת רוצה התחדשות וראיתי בכלל שגם אני רוצה התחדשות".

ש: נגיד עשיתי טעות קודם אמרתי.

אליעד: לא משנה מה היה קודם, מה שהיה קודם מת יאללה אחד חדש.

ש: נו יאללה.

אליעד: מה שהיה קודם מת, אחד חדש ואתה בכלל אומר לה "שגם אני רוצה התחדשות וגם אני בכלל מחפש דברים" וסיפורים ועניינים, ככה אתה נותן לה לגיטימציה למה שהיא חושבת אחר כך אתה אומר לה "אבל צריך לחשוב על זה עוד קצת כי אני עוד לא סגור על עצמי כי אני חושב שאולי יש מבחינתי, אני עדיין לא מרגיש עם זה שלם", תגיד לה את זה "את יודעת למה אני לא רוצה שנתגרש מחר כי אני עוד לא שלם עם זה, כי אני חושב לעצמי שיש אופציה נוספת אולי יש משהו שעוד לא חשבנו עליו, אולי יש דרך שביחד, שאני אוכל למלא את מה שאני רוצה דרכך למרות ש...", ככה אתה מכניס את החשיבה. אתה הבנת את התרמית?

ש: זה כמו בשיחה היום עם הגישה הקודמת עם הגישור קודם כל.

אליעד: נכון, זה תמיד אותו דבר, הבנת זה תמיד אותו דבר.

ש: למזה זה עובד רמייה למה זה עובד?

אליעד: כי מה האמת? שאם באמת זה היה מחויב שהיא צריכה להתגרש ממנו זה לא היה עובד. מה המזל הטוב? שזה לא מחויב שהיא צריכה להתגרש ממנו כי שום דבר לא מחויב. למה זה גם מזל רע? כי אם מישהי הייתה מתחתנת איתו זה היה מחויב שהיא נשארת איתו היא גם הייתה יכולה להתגרש ממנו בגלל ששום דבר לא מחויב, לכן היא הייתה יכול להתחתן איתך ולהתגרש ולכן היא יכולה להגיד שהיא רוצה להתגרש ולהתחתן.

ש1: אצל קתולים זה יותר קל.

ש2: לא, אבל למה זה עובד כשאתה מזדהה איתה, כשהוא לא עושה, כאילו אומר לה "אם אתה תגיד לה את ההפך זה לא ילך לרוב".

אליעד: מה האמת? אני לא אמרתי את זה, אני אמרתי את המילה "לרוב"? אמרתי "לרוב"?

ש: כן.

אליעד: לא נכון.

ש: אמרת שאם הוא אומר לה, היא אומרת "אני רוצה להתגרש" ואז הוא אומר לה "אני לא רוצה להתגרש" אז לרוב זה לא עובד.

אליעד: אני לא אמרתי "לרוב". אם אמרתי אז אתה טעית ששמעת אותי שאומר את זה. מה האמת? האמת פשוטה, לפעמים יש בן אדם שיש לו ספק אם נגיד לאשתו היה ספק, הייתי אומר לה, תקשיב, כל פעם שהיא אומרת ספק תן לה מחויב הפוך אבל פה כבר אשתו נמצאת במחויב, אנחנו כבר נמצאים אחרי גזר דין, היא כבר מה שדיברנו קודם, היא כבר אחרי גזר דין היא החליטה מחויב שהיא מתגרשת. עכשיו יש משהו שהיא רוצה יותר מאשר להגיד לה את אישורנו, מה היא רוצה? היא רוצה להרגיש טוב עם עצמה נגיד. אם כשהיא תגיד "אני רוצה להתגרש" והוא יגיד לה "אני לא רוצה להתגרש זה בעצם יותר ממה שהיא רוצה להתגרש או לא רוצה להתגרש הוא בעצם גרם לה להרגיש רע מזה שהוא לא קיבל את הרצון שלה להתגרש. הבנת? יש פה סיפור יותר עמוק, זה בכלל אם היא אומרת לו "אני רוצה להתגרש", הוא אומר לה "לא רוצה שנתגרש" דוגמה, הוא גרם לה להרגיש רע מזה שהוא לא קיבל את זה שהיא רוצה.

ש1: ולמה היא רוצה שיקבלו את זה שהיא רוצה?

ש2: תמיד אתה רוצה שיקבלו את מה שאתה רוצה.

אליעד: לא נכון, לא תמיד אלא אם כן אתה רוצה משהו רע ואתה מעדיף שמישהו יציל אותך ממה שאתה רוצה גם זה קיים, לפעמים אתה אומר "אה תודה שהוא מציל אותי מהרצון של עצמי" גם זה יש. עכשיו ברמה העקרונית אני אומר עוד דבר לפעמים יותר קל להפוך דבר להיפוכו בבת אחת, לפעמים יותר קל להפוך דבר להיפוכו דרך האמצע שלו.

ש: לא, אבל למה היא רוצה שהוא יקבל את מה שהיא?

אליעד: תקשיב אתה רגע אחד, תקשיב משהו פשוט, מה האמת? שיש שני צדדים למטבע כל אחד ממנו אפשרי באותה מידה. עכשיו אם הוא יגיד לה, היא אומרת לו "אני רוצה להתגרש" אם אתה אומר "בשום פנים ואופן לא רוצה שנתגרש" בעצם שיקרת אותה, בהיבט מסוים אז מה, הפכת את האפשרי למחויב ואתה בתוך משחק של יחסי, שיקרת ומצד שני בגלל ששיקרת גם יותר קשה לה לקבל את זה כי לא אמרת לה דבר אמיתי כי אתה בעצם גרמת לה להרגיש לא בנוח עם המחשבה של עצמה שהיא רוצה להתגרש ואז בגלל שהיא מרגישה לא בנוח מזה שהיא רוצה להתגרש אז היא צריכה לנסות למצוא למה אני כן צריך להתגרש בכל זאת.

אבל אם אתה גורם לה להרגיש בנוח עם זה שהיא רוצה להתגרש אז הרבה...