זוגיות בעד ונגד, למה אני רוצה זוגיות? האם כדאי להיות בזוגיות? להיות בזוגיות או להיות לבד, השפעת הסביבה על הרצון, זוגיות מונוגמית, זוגיות פתוחה, רצון להתחתן, איך להרגיש טוב לבד בלי זוגיות? למה רע לי לבד בלי זוגיות? רצון בזוגיות
למה אנשים רוצים זוגיות, ומה השפעת הסביבה על הרצון?
אנשים רבים רוצים להיות בזוגיות ומפחדים להיות לבד. רוב האנשים מאמינים שלהיות בזוגיות זה טוב ורצוי, וכך גם אלה שאין להם זוגיות רוצים להיות בזוגיות, ואלה שכבר נמצאים בזוגיות רוצים לשפר אותה או לשמור עליה. אבל האם הרצון הזה להיות בזוגיות הוא אמיתי ונובע מבפנים, או שזה רק בגלל הלחץ החברתי והאמונות המקובלות בחברה?
מה ההיגיון ברצון להיות בזוגיות?
ההיגיון הבסיסי מאחורי הרצון להיות בזוגיות הוא פשוט: זוגיות פירושה שיש אדם שאוהב אותך, ואנשים רוצים להרגיש אהובים. ככל שיותר אנשים יאהבו אותך, ככה תרגיש טוב יותר, ולכן הגיוני לרצות זוגיות. אבל זו לא התמונה המלאה. כדי להבין את התמונה במלואה, צריך לבדוק כמה תרחישים ודוגמאות עמוקות יותר.
האם הזוגיות שלי תלויה בהשוואה לאחרים?
תארו לעצמכם מצב שבו כל בני האדם בעולם נמצאים בזוגיות, ואתם היחידים שאין להם זוגיות. במצב כזה, סביר להניח שתרגישו רע יותר, פשוט כי כולם מסביבכם מאושרים כביכול, ואתם לבד. אתם תחשבו: "למה כולם כן ואני לא?".
אבל בואו נבחן תרחיש אחר: נניח שכל בני האדם בעולם נמצאים בזוגיות מיוחדת, "זוגיות מרובת משתתפים", שבה לכל אדם יש מאה בני זוג, וכולם חלק מחמולות גדולות של מאה אנשים. ואתם נמצאים בזוגיות טובה ומאושרת, אבל רק עם אדם אחד. האם עדיין תרגישו מאושרים בזוגיות שלכם, או שתשוו את עצמכם לאחרים ותרגישו מסכנים ובודדים כי לכם יש רק אדם אחד שאוהב אתכם ולא מאה? רוב האנשים היו מרגישים פחות טוב, בגלל ההשוואה לאחרים. המחשבה תהיה: "אם לכולם יש מאה בני זוג, למה לי אין מאה? מה חסר בי?".
הדוגמה הזאת מראה שהרצון שלנו לזוגיות תלוי מאוד בהשוואה לאחרים ובמה שקורה בסביבה.
האם עדיין היית רוצה זוגיות אם אף אחד לא היה בזוגיות?
אפשר להסתכל על המצב גם מהצד ההפוך: תארו לעצמכם עולם שבו אף אחד לא נמצא בזוגיות. כולם לבד. האם עדיין הייתם רוצים להיות בזוגיות? אם כל העולם היה אומר שזוגיות זה דבר לא טוב, האם עדיין הייתם מתעקשים על הרצון שלכם לזוגיות?
אליעד מביא כאן דוגמה מוחשית נוספת: דמיינו עולם שבו כולם מגדלים תנין כחיית מחמד. אם כולם היו אומרים שלגדל תנין זה לא טוב, האם הייתם בכל זאת רוצים לגדל תנין? ואם כולם היו מגדלים תנין ואומרים שזה הדבר הכי טוב בעולם, הייתם מרגישים שאתם חייבים גם לגדל תנין? התשובה היא כנראה שכן, כי בני אדם מושפעים מאוד ממה שמקובל בחברה.
האם הרצון בזוגיות הוא אמיתי או שהוא סיפור חברתי?
אליעד מדגיש שחלק גדול מהרצון שלנו בזוגיות הוא תוצאה של סיפור חברתי שהסביבה מספרת לנו. מהיום שאנחנו קטנים מלמדים אותנו שחשוב להכיר בן או בת זוג, ואם הזוגיות תהיה טובה אז נתחתן, ואם נתחתן אז נביא ילדים, ואם יהיו ילדים אז נהיה מאושרים. החברה מספרת לנו סיפור ברור: זוגיות זה טוב, וזה משהו שחייבים לשאוף אליו. אבל האם הסיפור הזה באמת נכון, או שהוא רק מערכת אמונות שהועברה אלינו מדור לדור?
חשוב להבין שאליעד לא טוען שאין שום יתרון בזוגיות, אלא הוא מנסה להראות שהרצון בזוגיות נובע גם (ואולי בעיקר) מלחצים חברתיים ואמונות חברתיות. אדם חושב שאם הוא יהיה בזוגיות הוא יהיה מאושר, ואם לא תהיה לו זוגיות הוא יהיה אומלל, בעיקר כי כך לימדו אותו לחשוב.
מה הדרך לבדוק האם הזוגיות באמת נחוצה לי?
אליעד מציע שכל אדם ישאל את עצמו בכנות: "האם אני רוצה זוגיות כי אני באמת רוצה אותה, או שאני רוצה אותה רק כי החברה אומרת שזה מה שצריך?". המטרה היא להתבונן פנימה ולבדוק עד כמה הרצון הזה הוא אותנטי ועד כמה הוא נובע מלחצים ואמונות חיצוניות.
האדם יכול לשאול את עצמו שאלות כמו:
איך אפשר להרגיש טוב לבד, בלי להיות בזוגיות?
אליעד מעלה גם את השאלה איך אפשר להרגיש טוב לבד בלי להיות בזוגיות. לדעתו, אדם יכול להרגיש טוב לבד אם הוא מבין לעומק שהאושר שלו לא תלוי רק בזוגיות. אם אדם משתחרר מהאמונות שזוגיות זה הדבר הכי חשוב או הדבר היחיד שיכול לספק לו אהבה ואושר, הוא יוכל להרגיש טוב לבד בדיוק כפי שהיה מרגיש בזוגיות טובה. הכל תלוי בתפיסות שלו וביכולת שלו להשתחרר מההשפעה של האמונות החברתיות.
כלומר, האדם צריך לשנות את התפיסה שלו לגבי אושר ואהבה. ככל שהאדם יהיה פחות תלוי במה שהסביבה חושבת או מכתיבה לו, כך הוא יוכל להיות מאושר יותר בעצמו, בלי קשר למצב הזוגי שלו.
אנשים רבים רוצים להיות בזוגיות ומפחדים להיות לבד. רוב האנשים מאמינים שלהיות בזוגיות זה טוב ורצוי, וכך גם אלה שאין להם זוגיות רוצים להיות בזוגיות, ואלה שכבר נמצאים בזוגיות רוצים לשפר אותה או לשמור עליה. אבל האם הרצון הזה להיות בזוגיות הוא אמיתי ונובע מבפנים, או שזה רק בגלל הלחץ החברתי והאמונות המקובלות בחברה?
מה ההיגיון ברצון להיות בזוגיות?
ההיגיון הבסיסי מאחורי הרצון להיות בזוגיות הוא פשוט: זוגיות פירושה שיש אדם שאוהב אותך, ואנשים רוצים להרגיש אהובים. ככל שיותר אנשים יאהבו אותך, ככה תרגיש טוב יותר, ולכן הגיוני לרצות זוגיות. אבל זו לא התמונה המלאה. כדי להבין את התמונה במלואה, צריך לבדוק כמה תרחישים ודוגמאות עמוקות יותר.
האם הזוגיות שלי תלויה בהשוואה לאחרים?
תארו לעצמכם מצב שבו כל בני האדם בעולם נמצאים בזוגיות, ואתם היחידים שאין להם זוגיות. במצב כזה, סביר להניח שתרגישו רע יותר, פשוט כי כולם מסביבכם מאושרים כביכול, ואתם לבד. אתם תחשבו: "למה כולם כן ואני לא?".
אבל בואו נבחן תרחיש אחר: נניח שכל בני האדם בעולם נמצאים בזוגיות מיוחדת, "זוגיות מרובת משתתפים", שבה לכל אדם יש מאה בני זוג, וכולם חלק מחמולות גדולות של מאה אנשים. ואתם נמצאים בזוגיות טובה ומאושרת, אבל רק עם אדם אחד. האם עדיין תרגישו מאושרים בזוגיות שלכם, או שתשוו את עצמכם לאחרים ותרגישו מסכנים ובודדים כי לכם יש רק אדם אחד שאוהב אתכם ולא מאה? רוב האנשים היו מרגישים פחות טוב, בגלל ההשוואה לאחרים. המחשבה תהיה: "אם לכולם יש מאה בני זוג, למה לי אין מאה? מה חסר בי?".
הדוגמה הזאת מראה שהרצון שלנו לזוגיות תלוי מאוד בהשוואה לאחרים ובמה שקורה בסביבה.
האם עדיין היית רוצה זוגיות אם אף אחד לא היה בזוגיות?
אפשר להסתכל על המצב גם מהצד ההפוך: תארו לעצמכם עולם שבו אף אחד לא נמצא בזוגיות. כולם לבד. האם עדיין הייתם רוצים להיות בזוגיות? אם כל העולם היה אומר שזוגיות זה דבר לא טוב, האם עדיין הייתם מתעקשים על הרצון שלכם לזוגיות?
אליעד מביא כאן דוגמה מוחשית נוספת: דמיינו עולם שבו כולם מגדלים תנין כחיית מחמד. אם כולם היו אומרים שלגדל תנין זה לא טוב, האם הייתם בכל זאת רוצים לגדל תנין? ואם כולם היו מגדלים תנין ואומרים שזה הדבר הכי טוב בעולם, הייתם מרגישים שאתם חייבים גם לגדל תנין? התשובה היא כנראה שכן, כי בני אדם מושפעים מאוד ממה שמקובל בחברה.
האם הרצון בזוגיות הוא אמיתי או שהוא סיפור חברתי?
אליעד מדגיש שחלק גדול מהרצון שלנו בזוגיות הוא תוצאה של סיפור חברתי שהסביבה מספרת לנו. מהיום שאנחנו קטנים מלמדים אותנו שחשוב להכיר בן או בת זוג, ואם הזוגיות תהיה טובה אז נתחתן, ואם נתחתן אז נביא ילדים, ואם יהיו ילדים אז נהיה מאושרים. החברה מספרת לנו סיפור ברור: זוגיות זה טוב, וזה משהו שחייבים לשאוף אליו. אבל האם הסיפור הזה באמת נכון, או שהוא רק מערכת אמונות שהועברה אלינו מדור לדור?
חשוב להבין שאליעד לא טוען שאין שום יתרון בזוגיות, אלא הוא מנסה להראות שהרצון בזוגיות נובע גם (ואולי בעיקר) מלחצים חברתיים ואמונות חברתיות. אדם חושב שאם הוא יהיה בזוגיות הוא יהיה מאושר, ואם לא תהיה לו זוגיות הוא יהיה אומלל, בעיקר כי כך לימדו אותו לחשוב.
מה הדרך לבדוק האם הזוגיות באמת נחוצה לי?
אליעד מציע שכל אדם ישאל את עצמו בכנות: "האם אני רוצה זוגיות כי אני באמת רוצה אותה, או שאני רוצה אותה רק כי החברה אומרת שזה מה שצריך?". המטרה היא להתבונן פנימה ולבדוק עד כמה הרצון הזה הוא אותנטי ועד כמה הוא נובע מלחצים ואמונות חיצוניות.
האדם יכול לשאול את עצמו שאלות כמו:
- האם אני באמת צריך זוגיות כדי להיות מאושר?
- האם אני יכול להיות מאושר לבד?
- האם זוגיות היא הדבר היחיד שיגרום לי להרגיש אהוב?
- מה יקרה אם לעולם לא אהיה בזוגיות, האם אני באמת אאבד את האושר שלי?
איך אפשר להרגיש טוב לבד, בלי להיות בזוגיות?
אליעד מעלה גם את השאלה איך אפשר להרגיש טוב לבד בלי להיות בזוגיות. לדעתו, אדם יכול להרגיש טוב לבד אם הוא מבין לעומק שהאושר שלו לא תלוי רק בזוגיות. אם אדם משתחרר מהאמונות שזוגיות זה הדבר הכי חשוב או הדבר היחיד שיכול לספק לו אהבה ואושר, הוא יוכל להרגיש טוב לבד בדיוק כפי שהיה מרגיש בזוגיות טובה. הכל תלוי בתפיסות שלו וביכולת שלו להשתחרר מההשפעה של האמונות החברתיות.
כלומר, האדם צריך לשנות את התפיסה שלו לגבי אושר ואהבה. ככל שהאדם יהיה פחות תלוי במה שהסביבה חושבת או מכתיבה לו, כך הוא יוכל להיות מאושר יותר בעצמו, בלי קשר למצב הזוגי שלו.
- למה אני רוצה זוגיות?
- האם כדאי להיות בזוגיות?
- איך להרגיש טוב לבד בלי זוגיות?
- השפעת החברה על הרצון לזוגיות
- זוגיות מונוגמית או זוגיות פתוחה?
- האם חייבים להתחתן?
- איך להתמודד עם הלחץ החברתי לזוגיות?
נקודה למחשבה על הרצון להיות בזוגיות
אנשים רבים רוצים להיות בזוגיות ולא רוצים להיות לבד. השאלה היא עד כמה הרצון הזה נובע מהסביבה, מהאמונה הרווחת שזוגיות זה דבר טוב, ועד כמה הוא נובע מהאדם עצמו.
כלומר, אלה שלא נמצאים בזוגיות רוצים להיות בזוגיות, ואלה שכן נמצאים בזוגיות - אם היא לא טובה, הם רוצים לשפר אותה, ואם היא טובה, הם רוצים לשמור עליה. רוב האנשים מאמינים שזוגיות זה דבר חיובי. אך האם הרצון הזה באמת הגיוני, או שהוא פשוט תוצאה של מה שהחברה מקדמת?
האם זוגיות באמת הכרחית לאושר?
יש היגיון ברצון להיות בזוגיות, כי זוגיות מספקת אהבה, וכל אדם רוצה להיות נאהב. ככל שיותר אנשים אוהבים אותך, כך טוב לך יותר, ולכן באופן עקרוני, זה חיובי להיות בזוגיות. אך אם נעמיק קצת יותר, נוכל לשאול:
נניח שכל בני האדם בעולם היו בזוגיות, חוץ ממך - האם זה היה גורם לך להרגיש רע יותר?
סביר להניח שכן, כי אם כולם מסביבך מאושרים בזוגיות ורק אתה לבד, ייתכן שהיית מרגיש חסר.
אבל בואו ניקח את זה צעד נוסף - נניח שכל בני האדם בעולם לא רק שהיו בזוגיות, אלא בזוגיות "מרובת משתתפים". כלומר, כל אחד היה נמצא בזוגיות עם מאה בני זוג, ואתה - רק עם אחד.
האם היית מרגיש מאושר בזוגיות שלך או דווקא בודד ומסכן, מתוך ההשוואה לאחרים?
סביר להניח שהיית רוצה גם אתה להיות חלק ממערכת זוגית דומה, כי בני האדם נוטים לרצות מה שיש לאחרים.
מה אם אף אחד לא היה בזוגיות?
בואו נלך מהכיוון ההפוך:
אם אף אחד בעולם לא היה נמצא בזוגיות, האם עדיין היית רוצה זוגיות?
ואם כולם היו מסכימים שזוגיות זה דבר לא טוב - האם עדיין היית רוצה בה?
ניקח דוגמה אחרת - אם כולם היו מגדלים תנין, אבל טוענים שזה לא דבר טוב, האם היית רוצה גם אתה לגדל תנין?
ומה אם כולם היו מגדלים תנין וטוענים שזה נהדר - האם אז היית רוצה תנין?
מה שאני מנסה לומר זה שחלק מהרצון שלנו לזוגיות נובע מסיפור חברתי שסופר לנו שוב ושוב. זה לא אומר שאין יתרונות בזוגיות, ולא אומר שאני בעד או נגד זוגיות - זו לא השאלה כאן. הנקודה היא להבין שחלק מהרצון שלנו להיות בזוגיות קשור לאמונה חברתית.
הרבה פעמים מלמדים אותנו שאם תכיר גבר או אישה זה טוב, ואם תהיו בזוגיות זה טוב, ואם תתחתנו זה טוב, ואם תביאו ילדים זה טוב... אבל האם זה באמת נכון? או שאולי מדובר במערכת אמונות שמועברת מדור לדור?
לסיכום
כדאי שכל אחד ישאל את עצמו:
האם אני רוצה זוגיות כי אני באמת רוצה אותה, או כי הסביבה לימדה אותי שזה מה שאני צריך לרצות?
לחשיבה מעמיקה יותר, אפשר להיכנס לאתר ולחפש מידע בנושאים כמו:
בהצלחה!
אנשים רבים רוצים להיות בזוגיות ולא רוצים להיות לבד. השאלה היא עד כמה הרצון הזה נובע מהסביבה, מהאמונה הרווחת שזוגיות זה דבר טוב, ועד כמה הוא נובע מהאדם עצמו.
כלומר, אלה שלא נמצאים בזוגיות רוצים להיות בזוגיות, ואלה שכן נמצאים בזוגיות - אם היא לא טובה, הם רוצים לשפר אותה, ואם היא טובה, הם רוצים לשמור עליה. רוב האנשים מאמינים שזוגיות זה דבר חיובי. אך האם הרצון הזה באמת הגיוני, או שהוא פשוט תוצאה של מה שהחברה מקדמת?
האם זוגיות באמת הכרחית לאושר?
יש היגיון ברצון להיות בזוגיות, כי זוגיות מספקת אהבה, וכל אדם רוצה להיות נאהב. ככל שיותר אנשים אוהבים אותך, כך טוב לך יותר, ולכן באופן עקרוני, זה חיובי להיות בזוגיות. אך אם נעמיק קצת יותר, נוכל לשאול:
נניח שכל בני האדם בעולם היו בזוגיות, חוץ ממך - האם זה היה גורם לך להרגיש רע יותר?
סביר להניח שכן, כי אם כולם מסביבך מאושרים בזוגיות ורק אתה לבד, ייתכן שהיית מרגיש חסר.
אבל בואו ניקח את זה צעד נוסף - נניח שכל בני האדם בעולם לא רק שהיו בזוגיות, אלא בזוגיות "מרובת משתתפים". כלומר, כל אחד היה נמצא בזוגיות עם מאה בני זוג, ואתה - רק עם אחד.
האם היית מרגיש מאושר בזוגיות שלך או דווקא בודד ומסכן, מתוך ההשוואה לאחרים?
סביר להניח שהיית רוצה גם אתה להיות חלק ממערכת זוגית דומה, כי בני האדם נוטים לרצות מה שיש לאחרים.
מה אם אף אחד לא היה בזוגיות?
בואו נלך מהכיוון ההפוך:
אם אף אחד בעולם לא היה נמצא בזוגיות, האם עדיין היית רוצה זוגיות?
ואם כולם היו מסכימים שזוגיות זה דבר לא טוב - האם עדיין היית רוצה בה?
ניקח דוגמה אחרת - אם כולם היו מגדלים תנין, אבל טוענים שזה לא דבר טוב, האם היית רוצה גם אתה לגדל תנין?
ומה אם כולם היו מגדלים תנין וטוענים שזה נהדר - האם אז היית רוצה תנין?
מה שאני מנסה לומר זה שחלק מהרצון שלנו לזוגיות נובע מסיפור חברתי שסופר לנו שוב ושוב. זה לא אומר שאין יתרונות בזוגיות, ולא אומר שאני בעד או נגד זוגיות - זו לא השאלה כאן. הנקודה היא להבין שחלק מהרצון שלנו להיות בזוגיות קשור לאמונה חברתית.
הרבה פעמים מלמדים אותנו שאם תכיר גבר או אישה זה טוב, ואם תהיו בזוגיות זה טוב, ואם תתחתנו זה טוב, ואם תביאו ילדים זה טוב... אבל האם זה באמת נכון? או שאולי מדובר במערכת אמונות שמועברת מדור לדור?
לסיכום
כדאי שכל אחד ישאל את עצמו:
האם אני רוצה זוגיות כי אני באמת רוצה אותה, או כי הסביבה לימדה אותי שזה מה שאני צריך לרצות?
לחשיבה מעמיקה יותר, אפשר להיכנס לאתר ולחפש מידע בנושאים כמו:
- למה אני רוצה זוגיות?
- בעד ונגד זוגיות
- איך להרגיש טוב לבד בלי זוגיות?
בהצלחה!