וכאן אבאר עוד עיקרון בנושא של שכנוע, איך לגרום למישהו לשנות את דעתו, באמצעות זה שתגרום לו לחשוב שהוא טועה, בצורה זמנית, באמצעות מניפולציות כלשהן. ואסביר, כיצד לגרום למישהו לבדוק את דבריו ואת טענותיו, במידה ואתה לא יכול לומר לו בצורה ישירה לבדוק את טענותיו. ועוד אסביר כיצד באפשרותך לגרום למישהו להכיל את המחשבה שמנוגדת למה שהוא חושב כרגע, בצורות שונות. וכיצד לייצר אצל האדם השני את התחושה, שהוא לא מסכים עם עצמו.

ועוד אסביר עיקרון נוסף, בנושא של טיימינג. דהיינו, מתי אסור לך לגרום למישהו לחשוב שהוא טועה, *לפני הזמן*. ושיש טיימינג מסוים, שבו האדם השני צריך לחשוב את הדעה שאתה רוצה שהוא יחשוב. ולפעמים אתה רוצה שהאדם השני יחשוב את דעתו השגויה, עד לרגע מסוים. ואם הוא יחשוב שאתה צודק לפני הזמן ולא בצורה הנכונה, זה עלול לגרום לו דווקא עוד יותר לא להסכים איתך ועוד.

והעיקרון אומר, שאם ברצונך לגרום למישהו לשנות את דעתו ולא לחשוב משהו מסוים, עליך לנסות לגרום לו לחשוב שהוא טועה ולגרום לו לחשוב את ההפך של דעתו, גם באופן זמני / באופן עקיף / בהומור וכיו"ב. לדוגמא, נניח שמישהו חושב שעכשיו לילה. ונניח שאתה רוצה שהוא יחשוב שעכשיו יום. במקרה שכזה, אם תצליח אפילו בהומור / בטעות / בצורה לא קשורה, לגרום לו לחשוב שעכשיו יום ולא לילה, הרי שבעצם הרגלת אותו לחשוב שעכשיו יום ולא לילה.

וניתן לעשות זאת במספר דרכים. דרך אחת אפשרית לדוגמא, היא לקחת את הטענה של האדם, ולמצוא לה פירוש, שגם האדם השני יתנגד לטענה שלו, אם הוא יחשוב שזה הפירוש של הטענה שלו. ואז להציג את הדברים, בין בהומור ובין ברצינות, כאילו שאתה הבנת את הפירוש של דבריו, בצורה שגם הוא עצמו יסכים שדבריו לא נכונים, בגלל הפירוש שהוצג. ואז כאשר הוא בעצם לא מסכים עם עצמו במידה והוא "לא הובן נכון" / במידה ופירשת אותו לא נכון, הרי שתוך כדי זה בעצם, הוא לרגע אחד, חשב שהוא טועה ולא הסכים עם הדעה של עצמו.

לדוגמא: נניח שמישהו אומר: "אני לא רוצה ללכת לעבוד היום". אז נחשוב לדוגמא, איך ניתן לפרש את מה שהוא אומר, בצורה שהוא עצמו לא יסכים עם מה שהוא עצמו אמר. לדוגמא שנפרש שהוא התכוון לומר, שהוא לא רוצה יותר ללכת לעבוד בכלל בשום עבודה כלשהי. ואז לדוגמא נוכל להגיב לו: "אז אתה כבר יוצא לפנסיה בגיל כ"כ צעיר?". דהיינו, כאילו פירשנו את מה שהוא אמר, בצורה לא נכונה, ובצורה שהוא עצמו כנראה יגיד ויגיד משהו בסגנון של: "לא שאני לא יעבוד יותר בכלל, אלא רק היום אני לא רוצה ללכת לעבוד". ובכך בעצם השגנו תועלת, שכאשר הוא אמר "לא שאני לא יעבוד יותר בכלל", הרי שבשניות האלו הוא בעצם הזדהה עם הרעיון שהוא כן רוצה ללכת לעבוד, שזה ההפך של המחשבה שלו, שהוא לא רוצה ללכת לעבוד היום.

או לדוגמא, נניח שמישהו אומר "אני סובל מהפרעה שגורמת לי לחוסר ריכוז". ונניח שאנחנו רוצים לשכנע אותו שהוא לא סובל משום הפרעה. אז לדוגמא אפשר לקחת את הביטוי "סובל מהפרעה" ולשחק איתו משחק מילים, סוג של תרתי משמע, ולהגיב תגובה בסגנון של: "מי מפריע לך להתרכז". כאילו שהוא התכוון לומר שמישהו פיזית מפריע לו להתרכז. ואז הוא כנראה יגיב משהו בסגנון של "לא, אף אחד לא מפריע לי להתרכז, זו הפרעה נפשית שנובעת מטראומה כלשהי" וכיו"ב. ואז בעצם הרווחנו, שלמשך מספר שניות, הוא כביכול התנגד לדעה של עצמו, שיש לו הפרעה, במידה והפירוש של המשפט שלו, הוא כפי שאנחנו הבנו אותו.

או לדוגמא, נניח שמישהו אומר "לא בא לי לאכול". אז נניח אפשר להגיב לו משהו בסגנון של "מה, אתה כבר שבע שלא בא לך לאכול?!". או משהו בסגנון של "אז אתה היום ביום צום?!". או "מה, כבר סיימת לאכול שלא בא לך לאכול עוד". או כל ניסוח אחר, שבעצם לוקח את מה שהוא אמר, מפרש אותו בדרך שהוא לא התכוון אליה, ושהוא עצמו לא יסכים עם מה שהוא עצמו אמר, כאשר יוצג הפירוש שלנו. וכך בעצם תוך כדי שהוא מתכחש לפירוש שלנו את דבריו, הוא בעצם מתכחש לדעה של עצמו בהיבט מסוים.

לדוגמא: נניח שמישהו אוהב מאוד את הכלב שלו. אז אם לדוגמא נאמר לו משהו בסגנון של "ואם הכלב שלך תוך כדי שאתה ישן, ינסה לנשוך אותך בצוואר וינסה להרוג אותך, פעם אחרי פעם, האם עדיין תאהב אותו באותה מידה?!". שאז כנראה התשובה שתתקבל תהיה, שהוא פחות יאהב את הכלב שלו, אם יקרה דבר כלשהו. ואז, תוך כדי זה הוא בעצם חושב על זה שהוא פחות יאהב את הכלב שלו. אומנם רק אם יקרה X, אבל עדיין, תוך כדי שהוא חושב את זה, הוא חווה פחות אהבה לכלב שלו.

וכך גם כאן, שתוך כדי שהוא לא מסכים עם מה שפירשנו אותו, הוא בעצם לא מסכים עם פירוש אפשרי של מה שהוא עצמו אמר, שזה כאילו שהוא לא מסכים עם מה שהוא עצמו אמר, במובן מסוים.

ועוד דרך קיימת לגרום לכל הנ"ל, על ידי זה שאנחנו משדרים לאדם השני, את התחושה, שלא הבנו את מה שהוא אמר. שאז, כדי שהוא יבין אותנו, הוא בעצם צריך להזדהות עם המחשבה שלא מבינה את עצמו.

לדוגמא: נניח שמישהו אומר "נכשלתי במבחן ואני ממש עצבני". אז נניח אפשר לומר לו משהו בסגנון של "לא הבנתי מה אמרת? שזה שנכשלת במבחן גורם לך להיות ממש עצבני?". ולומר את זה באינטונציה שכאילו אין לנו מושג על מה הוא מדבר. כאילו הוא אמר לנו משהו בגיבריש, שלא ברור בכלל. דהיינו, להעביר לו את המסר, שמה שהוא אומר, לא ברור מאליו.

ואז, כאשר הוא מנסה להבין את מה שאמרנו לו, כדי להגיב למה שאמרנו, לשם כך הוא צריך להזדהות עם נקודת המבט שלא לוקחת כברור מאליו, את מה שהוא אומר.

נניח לדוגמא אדם דתי שאומר "ברוך השם". ונניח שאתה אומר לו משהו בסגנון של "לא הבנתי, את מי האשמת ובמה?" סוג של משחק מילים של המילה "השם / אשם". שאז בעצם אתה משדר לתת המודע של האדם השני, מסר שאומר, שמה שנראה לו כברור מאליו, לך זה לא ברור מאליו. כדי לגרום לו לא לקחת כברור מאליו את מה שהוא עצמו חושב

והמהות היא, שלפעמים מישהו מבלבל את המוח ואומר שטויות. ואם תגיד לו שלדעתך הוא אומר שטויות, הוא לא ירצה לתקשר איתך. ואז באפשרותך במקום לומר לו שהוא אומר שטויות, באפשרותך לשדר לו שכאילו בכלל לא הבנת את מה שהוא אמר, כדי שהוא בעצם יבין, שמה שהוא אומר, זה לא ברור מאליו. כדי לגרום לו לחשוב ולהתבונן, על מה שהוא עצמו אומר.

ויש כאן עוד לוגיקה שאומרת, שהבן אדם לפעמים מניח הנחת יסוד כלשהי. והוא מניח בנוסף, שגם אתה מסכים עם הנחת היסוד הזאת. והוא טוען בפניך טענה, שמבוססת על הנחת היסוד הקודמת. ולא תמיד אתה יכול להגיד לו בצורה ישירה, שהנחת היסוד הבסיסית שלו שגויה. ולכן אם תשדר לו, שאתה לא מבין את מה שהוא אומר, הוא יאלץ לבחון שנית את הנחת היסוד הבסיסית שלו.

ועוד אוסיף, שכמו תמיד צריך לדעת לפעול במינונים הנכונים. לדוגמא, לא לשדר יותר מידי חוסר הבנה של הצד השני. שהוא לא ירגיש יותר מידי זרות ושהוא לא יחשוב שאתה...