10:00למה אתה רוצה שיאהבו אותך? מי אתה רוצה שיאהב אותך? רוצה בחורה יפה, רוצה גבר עשיר, למי אנשים נמשכים? הפכים נמשכים, האם אתה אוהב את עצמך? אהבה עצמית, חוקיות של אהבה
למה אתה רוצה שיאהבו אותך דווקא אנשים מסוימים?
אחת השאלות הבסיסיות שאנשים שואלים את עצמם לגבי אהבה, היא למה הם רוצים להיות אהובים דווקא על ידי אנשים מסוימים ולא על ידי כולם במידה שווה. אליעד כהן מסביר שהתשובה לשאלה זו תלויה בתחושת החיסרון שאדם מרגיש כלפי עצמו. אנשים רוצים להיות נאהבים על ידי אלו שמייצגים בדיוק את התכונה שהם עצמם חושבים שחסרה בהם.
לדוגמה, אם אדם מרגיש שאין לו מספיק כסף, הוא ירגיש סיפוק גדול יותר אם יאהב אותו אדם עשיר, משום שאהבה זו נותנת לו תחושה שהוא בעצמו מתקרב לתכונת העושר. אדם שמרגיש טיפש יעריך במיוחד אהבה מצד אדם חכם, מכיוון שאם אדם חכם מעריך אותו, זה נותן לו אישור חיצוני שהוא חכם גם כן.
אליעד מביא דוגמה ברורה: נניח שבן אדם מרגיש לא יפה או לא מספיק מושך. הוא עשוי מאוד לרצות אהבה מצד אדם יפה במיוחד. מדוע? כי אם אדם יפה אוהב אותו, הוא עשוי להרגיש כאילו הוא בעצמו יפה, שהרי "אם אדם יפה אוהב אותי, כנראה שאני בעצמי יפה". זוהי מעין השלכה פסיכולוגית שמאפשרת לאדם להשלים את החיסרון הפנימי שלו דרך אהבה של אחרים.
איך מושפעת ההערכה העצמית שלך מאהבה של אדם מפורסם?
בנוסף לחסרונות האישיים, ישנה השפעה חברתית חזקה על תחושת הערך העצמי שנובעת מאהבה של אנשים מסוימים. אדם יעדיף להיות נאהב על ידי אדם מפורסם או מוערך חברתית, כי הוא מדמיין שאם אותו אדם מעריך ואוהב אותו, הוא מקבל דרכו את ההערכה והאהבה מכל מעריציו של אותו אדם מפורסם.
למשל, אם כולם אוהבים או מעריצים אדם מסוים, ואתה מצליח לקבל את אהבתו של אותו אדם, אתה מרגיש שאהבתם של כל אותם אנשים מופנית גם אליך. אליעד כהן ממחיש זאת באמצעות דוגמה הומוריסטית: אם כולם מפחדים מהרמטכ"ל והרמטכ"ל מפחד מאשתו, ואשתו מפחדת מג'וק, אז יוצא שכולם בעצם מפחדים מהג'וק. באותו אופן, אם כולם מעריצים מישהו והוא מעריץ אותך, התחושה היא שכולם בעקיפין מעריצים גם אותך.
מהו האבסורד שמסתתר מאחורי הרצון להיות נאהב?
אליעד מציין שהרצון הזה לקבל אהבה מאנשים מסוימים מכיל אבסורד פנימי עמוק. האדם מחליט, ללא בסיס אובייקטיבי אמיתי, שתכונה מסוימת (כמו יופי, חוכמה או עושר) היא בעלת ערך וחשיבות, ואז סובל מכך שאין לו אותה. בהמשך, האדם רוצה לקבל אהבה מאדם שיש לו את התכונה הזו, כאילו אהבתו של אותו אדם תאשר לו שהוא בעל התכונה הנחשקת.
אבל כאן מגיע האבסורד: למה מלכתחילה האדם החליט שהתכונה הזו חשובה? מי קבע שיופי או כסף הם בעלי ערך אובייקטיבי? האדם עצמו המציא או קיבל מהסביבה את התפיסה הזאת, ולכן כל המערכת שהוא בונה סביב הצורך באהבה היא בעצם יצירתו שלו.
איך השפעות חיצוניות מעצבות את ההעדפות שלך לגבי אהבה?
הרצון להיות נאהב לפי תכונות מסוימות אינו מקרי. הוא מושפע באופן משמעותי מהחברה ומהסביבה שבה גדל האדם. אם בילדות לימדו אותך שכסף זה חשוב, תאמין שכסף חשוב. אם בסביבה שלך מעריכים יופי, אתה תעריך יופי. מערכת הערכים הזו לא מבוססת על אמת מוחלטת, אלא היא תוצאה של חינוך, השפעות חברתיות ונורמות תרבותיות.
אליעד מדגיש שהאדם יכול גם להחליט מחדש מה חשוב עבורו. הוא לא חייב להיות כבול למערכת הערכים שהוטבעה בו. הוא יכול לשאול את עצמו למה בכלל הוא מאמין שחשוב להיות חכם או יפה, וכך להשתחרר מהתלות בהערכה של אחרים.
איך לשבור את מעגל הצורך באישור חיצוני?
אליעד מציע דרך להשתחרר מהמעגל הזה: להבין שמערכת הערכים שמגדירה מה חשוב ומה לא, היא סובייקטיבית לחלוטין, ואפשר לשנותה. הוא מציע לשאול שאלות פנימיות כמו: למה החלטתי שיופי, חוכמה או כסף הם הדברים שיגרמו לי להיות אהוב ומוערך? למה בכלל חשוב לי מה אנשים אחרים חושבים?
לדבריו, התובנה הבסיסית היא שהאדם עצמו אחראי על כל המשחק הזה. האדם המציא את החוקים שהופכים אותו לתלוי באישור חיצוני, ולכן בכוחו גם לשנות אותם. במקום לחפש אישור חיצוני, הוא יכול ללמוד לקבל את עצמו בדיוק כמו שהוא, ללא תלות באחרים.
מדוע אנשים מתקשים לאהוב את עצמם ללא תלות באחרים?
אנשים מתקשים בכך משום שהם מתייחסים להערכה חברתית כאל אמת אובייקטיבית. הם מאמינים שאם אדם מוערך אוהב אותם, הערך העצמי שלהם עולה. אבל אליעד מראה שכל המערכת הזו היא מניפולציה עצמית שהאדם עושה לעצמו, משום שהוא זה שהעניק מלכתחילה לאדם האחר את הכוח לקבוע את ערכו שלו.
הוא אומר, לדוגמה, שאדם יכול להחליט שגובה הוא חשוב, ואז להרגיש רע שהוא לא גבוה, ולחפש אישור של אדם גבוה כדי להרגיש טוב. אבל באותה מידה, הוא יכול היה להחליט שגובה בכלל לא חשוב, ואז לא היה לו צורך באישור הזה. כלומר, הערך העצמי של האדם הוא תמיד תוצאה של הבחירות הפנימיות שלו, ולא של ערך אובייקטיבי חיצוני.
כיצד ליישם את ההבנה הזו באופן מעשי?
אליעד ממליץ שבכל פעם שאדם מרגיש צורך חזק להיות נאהב או סובל מכך שאדם מסוים לא אוהב אותו, עליו לשאול את עצמו: "למה דווקא הוא? למה דווקא התכונה הזאת? איזה סיפור אני מספר לעצמי?" האדם צריך להבין שהוא עצמו קבע את הקריטריונים לאהבה, ולכן בכוחו גם לשנותם.
בסיכומו של דבר, ההבנה שהאדם עצמו הוא זה שקובע מה חשוב ומה לא, מאפשרת לו לאהוב את עצמו בלי תלות באחרים, ובלי לחפש אישור חיצוני תמידי.
אחת השאלות הבסיסיות שאנשים שואלים את עצמם לגבי אהבה, היא למה הם רוצים להיות אהובים דווקא על ידי אנשים מסוימים ולא על ידי כולם במידה שווה. אליעד כהן מסביר שהתשובה לשאלה זו תלויה בתחושת החיסרון שאדם מרגיש כלפי עצמו. אנשים רוצים להיות נאהבים על ידי אלו שמייצגים בדיוק את התכונה שהם עצמם חושבים שחסרה בהם.
לדוגמה, אם אדם מרגיש שאין לו מספיק כסף, הוא ירגיש סיפוק גדול יותר אם יאהב אותו אדם עשיר, משום שאהבה זו נותנת לו תחושה שהוא בעצמו מתקרב לתכונת העושר. אדם שמרגיש טיפש יעריך במיוחד אהבה מצד אדם חכם, מכיוון שאם אדם חכם מעריך אותו, זה נותן לו אישור חיצוני שהוא חכם גם כן.
אליעד מביא דוגמה ברורה: נניח שבן אדם מרגיש לא יפה או לא מספיק מושך. הוא עשוי מאוד לרצות אהבה מצד אדם יפה במיוחד. מדוע? כי אם אדם יפה אוהב אותו, הוא עשוי להרגיש כאילו הוא בעצמו יפה, שהרי "אם אדם יפה אוהב אותי, כנראה שאני בעצמי יפה". זוהי מעין השלכה פסיכולוגית שמאפשרת לאדם להשלים את החיסרון הפנימי שלו דרך אהבה של אחרים.
איך מושפעת ההערכה העצמית שלך מאהבה של אדם מפורסם?
בנוסף לחסרונות האישיים, ישנה השפעה חברתית חזקה על תחושת הערך העצמי שנובעת מאהבה של אנשים מסוימים. אדם יעדיף להיות נאהב על ידי אדם מפורסם או מוערך חברתית, כי הוא מדמיין שאם אותו אדם מעריך ואוהב אותו, הוא מקבל דרכו את ההערכה והאהבה מכל מעריציו של אותו אדם מפורסם.
למשל, אם כולם אוהבים או מעריצים אדם מסוים, ואתה מצליח לקבל את אהבתו של אותו אדם, אתה מרגיש שאהבתם של כל אותם אנשים מופנית גם אליך. אליעד כהן ממחיש זאת באמצעות דוגמה הומוריסטית: אם כולם מפחדים מהרמטכ"ל והרמטכ"ל מפחד מאשתו, ואשתו מפחדת מג'וק, אז יוצא שכולם בעצם מפחדים מהג'וק. באותו אופן, אם כולם מעריצים מישהו והוא מעריץ אותך, התחושה היא שכולם בעקיפין מעריצים גם אותך.
מהו האבסורד שמסתתר מאחורי הרצון להיות נאהב?
אליעד מציין שהרצון הזה לקבל אהבה מאנשים מסוימים מכיל אבסורד פנימי עמוק. האדם מחליט, ללא בסיס אובייקטיבי אמיתי, שתכונה מסוימת (כמו יופי, חוכמה או עושר) היא בעלת ערך וחשיבות, ואז סובל מכך שאין לו אותה. בהמשך, האדם רוצה לקבל אהבה מאדם שיש לו את התכונה הזו, כאילו אהבתו של אותו אדם תאשר לו שהוא בעל התכונה הנחשקת.
אבל כאן מגיע האבסורד: למה מלכתחילה האדם החליט שהתכונה הזו חשובה? מי קבע שיופי או כסף הם בעלי ערך אובייקטיבי? האדם עצמו המציא או קיבל מהסביבה את התפיסה הזאת, ולכן כל המערכת שהוא בונה סביב הצורך באהבה היא בעצם יצירתו שלו.
איך השפעות חיצוניות מעצבות את ההעדפות שלך לגבי אהבה?
הרצון להיות נאהב לפי תכונות מסוימות אינו מקרי. הוא מושפע באופן משמעותי מהחברה ומהסביבה שבה גדל האדם. אם בילדות לימדו אותך שכסף זה חשוב, תאמין שכסף חשוב. אם בסביבה שלך מעריכים יופי, אתה תעריך יופי. מערכת הערכים הזו לא מבוססת על אמת מוחלטת, אלא היא תוצאה של חינוך, השפעות חברתיות ונורמות תרבותיות.
אליעד מדגיש שהאדם יכול גם להחליט מחדש מה חשוב עבורו. הוא לא חייב להיות כבול למערכת הערכים שהוטבעה בו. הוא יכול לשאול את עצמו למה בכלל הוא מאמין שחשוב להיות חכם או יפה, וכך להשתחרר מהתלות בהערכה של אחרים.
איך לשבור את מעגל הצורך באישור חיצוני?
אליעד מציע דרך להשתחרר מהמעגל הזה: להבין שמערכת הערכים שמגדירה מה חשוב ומה לא, היא סובייקטיבית לחלוטין, ואפשר לשנותה. הוא מציע לשאול שאלות פנימיות כמו: למה החלטתי שיופי, חוכמה או כסף הם הדברים שיגרמו לי להיות אהוב ומוערך? למה בכלל חשוב לי מה אנשים אחרים חושבים?
לדבריו, התובנה הבסיסית היא שהאדם עצמו אחראי על כל המשחק הזה. האדם המציא את החוקים שהופכים אותו לתלוי באישור חיצוני, ולכן בכוחו גם לשנות אותם. במקום לחפש אישור חיצוני, הוא יכול ללמוד לקבל את עצמו בדיוק כמו שהוא, ללא תלות באחרים.
מדוע אנשים מתקשים לאהוב את עצמם ללא תלות באחרים?
אנשים מתקשים בכך משום שהם מתייחסים להערכה חברתית כאל אמת אובייקטיבית. הם מאמינים שאם אדם מוערך אוהב אותם, הערך העצמי שלהם עולה. אבל אליעד מראה שכל המערכת הזו היא מניפולציה עצמית שהאדם עושה לעצמו, משום שהוא זה שהעניק מלכתחילה לאדם האחר את הכוח לקבוע את ערכו שלו.
הוא אומר, לדוגמה, שאדם יכול להחליט שגובה הוא חשוב, ואז להרגיש רע שהוא לא גבוה, ולחפש אישור של אדם גבוה כדי להרגיש טוב. אבל באותה מידה, הוא יכול היה להחליט שגובה בכלל לא חשוב, ואז לא היה לו צורך באישור הזה. כלומר, הערך העצמי של האדם הוא תמיד תוצאה של הבחירות הפנימיות שלו, ולא של ערך אובייקטיבי חיצוני.
כיצד ליישם את ההבנה הזו באופן מעשי?
אליעד ממליץ שבכל פעם שאדם מרגיש צורך חזק להיות נאהב או סובל מכך שאדם מסוים לא אוהב אותו, עליו לשאול את עצמו: "למה דווקא הוא? למה דווקא התכונה הזאת? איזה סיפור אני מספר לעצמי?" האדם צריך להבין שהוא עצמו קבע את הקריטריונים לאהבה, ולכן בכוחו גם לשנותם.
בסיכומו של דבר, ההבנה שהאדם עצמו הוא זה שקובע מה חשוב ומה לא, מאפשרת לו לאהוב את עצמו בלי תלות באחרים, ובלי לחפש אישור חיצוני תמידי.
- איך לאהוב את עצמי?
- למה חשוב לנו שיאהבו אותנו?
- כיצד להשתחרר מצורך באישור חיצוני?
- האם אהבה עצמית תלויה באחרים?
- מה הופך אדם לאטרקטיבי בעיני אחרים?
החוקיות של הרצון להיות נאהב
כל אדם רוצה להיות נאהב, אך הוא לא רוצה אהבה מכל אחד באותה מידה. אדם יעדיף שיאהב אותו מישהו מסוים, בעל תכונות מסוימות, ולא בהכרח ישמח מכל אדם שיאהב אותו. השאלה היא, מדוע זה כך? על מה זה מבוסס?
מה משפיע על הרצון של אדם להיות נאהב על ידי מישהו מסוים?
הסיבה לכך שאדם רוצה להיות נאהב דווקא על ידי אנשים מסוימים קשורה לתחושת החיסרון שהוא מרגיש בתוכו. האדם מזהה בעצמו חיסרון מסוים, ובהתאם לכך, הוא רוצה שיאהב אותו מישהו שמגלם את ההפך מהחיסרון הזה.
ההשלכה של אהבה מצד אדם בעל ערך חברתי
מעבר לרצון למלא חיסרון אישי, יש גם השפעה של החברה. לפעמים הרצון להיות נאהב על ידי אדם מסוים לא קשור ישירות לחיסרון אישי, אלא להכרה חברתית.
האבסורד שבמערכת השיקולים
כשמנתחים את זה לעומק, רואים שיש כאן מעגל שבו האדם ממציא חוקים ואז נשלט על ידם.
השפעת הסביבה על התפיסות שלנו
הרבה פעמים אדם מפתח את המערכת הזו מתוך חינוך והשפעות חיצוניות.
איך לשבור את המעגל?
אם כל המערכת הזו מבוססת על בחירה שרירותית, זה אומר שאפשר גם להפסיק לשחק את המשחק הזה ולבחור להעריך את עצמך ללא תלות באישור של אחרים.
כל אדם רוצה להיות נאהב, אך הוא לא רוצה אהבה מכל אחד באותה מידה. אדם יעדיף שיאהב אותו מישהו מסוים, בעל תכונות מסוימות, ולא בהכרח ישמח מכל אדם שיאהב אותו. השאלה היא, מדוע זה כך? על מה זה מבוסס?
מה משפיע על הרצון של אדם להיות נאהב על ידי מישהו מסוים?
הסיבה לכך שאדם רוצה להיות נאהב דווקא על ידי אנשים מסוימים קשורה לתחושת החיסרון שהוא מרגיש בתוכו. האדם מזהה בעצמו חיסרון מסוים, ובהתאם לכך, הוא רוצה שיאהב אותו מישהו שמגלם את ההפך מהחיסרון הזה.
- אדם שחושב שהוא לא יפה ירצה להיות נאהב על ידי מישהו יפה.
- אדם שחושב שהוא לא חכם ירצה להיות נאהב על ידי מישהו חכם.
- אדם שחושב שאין לו מספיק כסף ירצה להיות נאהב על ידי מישהו עשיר.
- אדם שחושב שאין לו הרבה חברים ירצה להיות נאהב על ידי אדם עם הרבה חברים.
ההשלכה של אהבה מצד אדם בעל ערך חברתי
מעבר לרצון למלא חיסרון אישי, יש גם השפעה של החברה. לפעמים הרצון להיות נאהב על ידי אדם מסוים לא קשור ישירות לחיסרון אישי, אלא להכרה חברתית.
- אם אדם מפורסם אוהב אותך, זה יוצר אצלך תחושה כאילו כל מעריציו אוהבים אותך דרכו.
- אם אדם שכולם רואים בו מוצלח אוהב אותך, זה נותן לך תחושה של הצלחה אישית.
- אם אדם שנחשב נחשב כחשוב או נעלה אוהב אותך, זה עשוי לגרום לך להרגיש שאתה חשוב יותר.
האבסורד שבמערכת השיקולים
כשמנתחים את זה לעומק, רואים שיש כאן מעגל שבו האדם ממציא חוקים ואז נשלט על ידם.
- הוא מחליט שתכונה מסוימת היא חשובה (למשל, יופי).
- הוא מרגיש שחסרה לו התכונה הזו.
- הוא רוצה להיות נאהב על ידי אדם שיש לו את התכונה.
- הוא מרגיש טוב כשהאדם הזה אוהב אותו.
השפעת הסביבה על התפיסות שלנו
הרבה פעמים אדם מפתח את המערכת הזו מתוך חינוך והשפעות חיצוניות.
- אם מילדות אמרו לו שכסף זה הדבר הכי חשוב - הוא יעריך כסף.
- אם החברה מסביבו מעריכה יופי - הוא יעריך יופי.
- אם בבית הספר חיזקו רק חוכמה - הוא יעריך חוכמה.
איך לשבור את המעגל?
אם כל המערכת הזו מבוססת על בחירה שרירותית, זה אומר שאפשר גם להפסיק לשחק את המשחק הזה ולבחור להעריך את עצמך ללא תלות באישור של אחרים.
- להבין שהתפיסה שלך לגבי "מה חשוב" היא לא אובייקטיבית, אלא נובעת מהשפעות חיצוניות.
- לשאול את עצמך: למה בכלל אני חושב שחשוב להיות חכם / עשיר / יפה?
- להבין שכל המערכת הזו בנויה על חוקים שאתה עצמך יצרת, ולכן אתה יכול להגדיר אותם מחדש.
- לבחון האם אתה באמת רוצה שהערך שלך יהיה תלוי במה שהחברה מגדירה כחשוב.
עכשיו בזוגיות יש את הקטע או במערכות יחסים בן אדם רוצה שיאהבו אותו נכון, עכשיו כל בן אדם רוצה שיאהב אותו מישהו אחר נגיד יש גבר שיגיד אני רוצה שתאהב אותי אישה יפה יש גבר שיגיד אני רוצה שתאהב אותי אישה חכמה, יש אחת שתגיד בחורה תגיד יאהב אותי מישהו עשיר יאהב אותי מישהו מפורסם כל הנושא הזה של אהבה בן אדם בוחר מי אתה רוצה שיאהב אותך כאילו אם נגיד עכשיו עשרה אנשים יאהבו אותך אתה תרגיש יותר טוב מזה שמישהו ספציפי אוהב אותך נכון. עכשיו זה במה תלוי מה החוקיות של זה?
ש: עם החיסרון שאתה מרגיש כלפי עצמך.
אליעד: מה זה אומר איך זה קשור לעניין איך זה קשור?
ש: אם נניח מישהו רוצה שמישהי יפה תאהב אותו זה אומר שהוא מרגיש לא יפה.
אליעד: באמת?
ש: ככה אני חושב.
אליעד: למה לא יכול להיות דוגמן שרוצה רק דוגמנית.
ש: יכול להיות אבל אני אומר הנטייה היא.
אליעד: לא יכול להיות מישהו עשיר שרוצה מישהי עשירה הוא חושב יש לי כסף מגיע לי מישהי שיש לה כסף מה.
ש: כן אבל זה רק בצורה הוא עשיר.
אליעד: רגע לא הוא אומר אתה תרצה שיאהב לפי מה שחסר לך.
ש: אז אני אומר זה שהוא היפה שבעצם הוא אמר עליו שהוא לא יפה שבעצם הוא יפה בעיני עצמו הוא כאילו משהו יותר בעומק.
אליעד: סבבה שנייה זה יפה ולא יפה במובן של המטאפורה אבל שנייה בא נלך קודם כל על הפשוט אז בפשוט בן אדם שהוא חושב שהוא טיפש ושהוא רוצה להיות חכם, נגיד בן אדם נשאל אותו מה עשרת הפגמים שלך הוא יגיד "אין לי כסף לא אוהבים אותי אני טיפש נניח, אוקי מה הכי חשוב לך? חברים הכי חשוב לי שיהיו לי כמה שיותר חברים" אז בן אדם כזה לדוגמא ישמח כשמישהו שיש לו הרבה חברים אוהב אותו זה קודם כל באנלוגיה המידית, אם הכי חסר לך כסף ואתה מרגיש חלש ואתה חושב שכסף יפתור לך את הבעיות מישהו שעם כסף אוהב אותך זה יסגור לך את הפינה.
מה השכל שבדבר כי אם יש לו כסף והוא אוהב אותך אתה מרגיש קרוב אליו ואז אתה מרגיש קרוב לכסף ואז כאילו "הכסף איתי ואז הכסף אוהב אותי", אם לדוגמא בן אדם חושב שהוא טיפש והוא רוצה להיות חכם אז הוא יגיד אוקי אם מישהו חכם אוהב אותי אז ממילא זה כאילו אומר שהוא חושב שאני חכם ואם הוא חושב שאני חכם אז אני חכם. עכשיו אם גבר נגיד רוצה נגיד שבחורה יפה תאהב אותו זה אומר שהוא חושב שהוא מכוער אבל באיזה מובן מכוער לאו דווקא במובן הפיזי אלא במובן המטאפורי זאת אומרת אתה חושב שאתה לא מספיק טוב לא פה ולא שם ואז אתה רוצה שבחורה יפה תאהב אותך אבל אז למה דווקא יפה למה שלא תגיד עשירה אז מה הסיבה, אין בעיה זה נגיד נכון אז למה דווקא נפלת על היפה כי הרי אם אנחנו הולכים על המטאפורה אז אתה יכול להגיד אז הוא רוצה מישהי עשירה כי אין לו עושר פנימי הוא רוצה מישהי חכמה כי אין לו חוכמה פנימית אז למה הוא רוצה דווקא את היפה, אז מה התשובה התשובה היא שבממוצע מה התשובה?
ש: לא, נראה לי שיש מכיוון שיש איזה הסכמה חברתית שהיא יפה וזה נותן לו אישור לעצמו כי זה לא רק היא יפה זה לא מספיק שהיא יפה זה ידוע שהיא יפה, כלומר, זה שהוא מסתובב איתה ורואים שהיא יפה זה משפיע על הרבה אנשים.
אליעד: אז מה?
ש: אז זה נותן לו חיזוק לזה שהוא כביכול יפה.
אליעד: בדיוק אז הפואנטה פה זה לא רק בגלל המטאפורה אלא בגלל שבאופן יחסי בממוצע אנשים מעריכים מישהו יפה יותר נגיד מאשר מישהו חכם בממוצע נניח ואז ממילא אתה אומר "אוקי אם כולם אוהבים אותו והוא אוהב אותי זה כאילו כולם אוהבים אותי" זה כאילו כל הצבא מפחד מג'וק כולם מפחדים מהרמטכ"ל מפחד הרמטכ"ל מאשתו ואשתו מהג'וק אז כולם מפחדים מהג'וק, כולם כאילו מפחדים מביבי וביבי מסביב מפחד משרה ושרה מפחדת ממי לא יודעים. אבל הבנו את הסיפור זאת אומרת בן אדם ירצה נגיד, זה הסיפור שאנשים נגיד אוהבים נגיד שמישהו מפורסם אוהב אותם למה כי אם כולם מעריצים אותו והוא אוהב אותך אז אתה מדמיין שכולם אוהבים אותך דרכו.
ולכן עכשיו אבל יש פה עכשיו שאלה יותר עמוקה הרי מה בעצם אמרנו אמרנו שאתה תרצה שיאהב אותך לפי מה שחסר בך זאת אומרת בא נגיד נלך על המבנה הפשוט נגיד לדוגמא אתה רוצה, מה נגיד איזה תכונה נגיד אתה אוהב מישהו כי אין בך את התכונה הזאת מה נגיד איזה תכונה נגיד חוכמת חיים נמציא בסדר, אתה חושב שאין לך חוכמת חיים ואז אתה חושב על מישהו אחר שיש לו חוכמת חיים ואז אתה רוצה שהוא יאהב אותך כי אתה אומר אם מישהו עם חוכמה אוהב אותי נגיד חוכמת חיים זה אומר שיש לי חוכמת חיים, עד כאן זה נכון אבל משהו פה לא כל כך ברור מה לא ברור לא ברור למה מלכתחילה החלטת שחוכמת חיים זה חשוב.
כאילו המנגנון הוא עוד יותר מורכב אתה אוהב משהו ובגלל שאתה אוהב משהו, אתה אוהב תכונה מסוימת אתה אומר אני אוהב חוכמה שלמה אתה אוהב חוכמה לא ידוע עדיין ואז אתה אומר "אוקי בגלל שאני אוהב חוכמה אני מניח שאין לי חוכמה ואז אני לא אוהב את עצמי כי אין לי חוכמה ואז אני מניח שמישהו אחר יש לו חוכמה ואז אם הוא אוהב אותי אז אני אומר אוקי אז מישהו חכם אוהב אותי זה אומר שאני חכם" אבל למה חשוב לך דווקא שהוא יאהב אותך כי יש בו את התכונה שאתה אוהב אבל למה אתה אוהב דווקא את התכונה הזאת.
ש: כי אתה חושב שזה מה שיעשה לך טוב יותר.
אליעד: ולמה אתה חושב את זה?
ש: זאת כבר שאלה אחרת אבל אתה יודע שאתה רוצה להרגיש טוב.
אליעד: אתה אבל הבנת אבל מה אני מנסה להגיד אני מנסה להגיד שהכל מתחיל ממשהו עוד יותר פנימי כשאתה רוצה שדווקא מישהו מסוים יאהב אותך כי יש לו תכונה מסוימת אבל מי החליט שדווקא מישהו עם התכונה הזאת צריך לאהוב אותך אתה החלטת את זה באופן שרירותי.
ש: לא אבל אם אני חושב על עצמי שזה חסר לי חסרה לי התכונה הזאת הספציפית.
אליעד: כן.
ש: כמעט בטוח בזה זה טבעי שאני אחפש את התכונה הזאת.
אליעד: אבל למה מלכתחילה אתה אוהב את התכונה הזאת.
ש: אני לא אוהב את התכונה הזאת עדיין אני קודם כל חושב שהיא חסרה לי.
אליעד: לא חושב שהיא חסרה לי זה כמו אוהב זה אותו דבר חסר לך מה שאתה אוהב או אין לך.
ש: אובייקטיבית חסר לי.
אליעד: אובייקטיבית חסר לך גם טיפשות אובייקטיבית חסר לך הרבה דברים אחרים. עוד פעם הבן אדם מחליט שכסף חשוב ואז הוא מחליט שאם כסף חשוב אז רע לו מזה שאין לו מספיק כסף ואז הוא אוהב מישהו ואז הוא רוצה שמישהו שיש לו כסף יאהב אותו נגיד, אוקי אבל למה מלכתחילה בכלל רצית ואז אתה אומר למה ההוא שיש לו כסף נגיד לא אוהב אותי אבל למה מלכתחילה בכלל רצית את הכסף מלכתחילה, עכשיו מה תהיה התשובה לשאלה הזאת כי כולם חושבים שזה חשוב אבל אז יש פה שתי שאלות אחד למה כולם חושבים שזה חשוב ושתיים מה אכפת לך מה כולם חושבים לפי מה החלטת שמה שכולם חושבים זה מה שחשוב לך, אחד איך כולם הגיעו למסקנה שזה יפה ושתיים איך הגעת למסקנה שאם כולם חושבים שזה יפה זה גם יפה בעיניך.
ש: יכול להיות שכנראה בילדות שלך לימדו אותך את זה.
אליעד: זה אותו דבר אז אחד למה החלטת שמה שלימדו אותך בילדות מעניין אותך ושתיים ואלו שלימדו אותך בילדות לפי מה הם הגיעו למסקנה הזאת לפי מה שבילדות לימדו אותם ולפי מה הם הגיעו למסקנה הזאת לפי מה שבילדות לימדו אותם בקיצור זה לא אומר כלום.
ש: זאת אותה סיבה שבן אדם רוצה להרגיש טוב למה הוא רוצה להרגיש טוב הוא בינתיים לא יודע.
אליעד: כן אבל אני מנסה להגיד שיש פה סוג של אבסורד מה האבסורד אתה אומר כזה דבר יש מישהו שאוהב אותך ואז אתה אומר איזה כייף לי שהוא אוהב אותי כי אתה מרגיש הנה יש מישהו שהוא בעל סמכות בעיני כאילו אובייקטיבי הנה יש מישהו אובייקטיבי שאוהב אותי נכון אבל מי נתן לו את הכוח לחשוב שיש לו ערך בכלל אתה מלכתחילה.
ש: נכון.
אליעד: אז אתה יכול גם לאהוב את עצמך באותה מידה אתה עשית מניפולציה על עצמך קודם כל החלטת שאתה לא מספיק טוב כי אתה לא מספיק גבוהה ואז אמרנו טוב אז גבוהה זה חשוב ואז אם מישהו גבוהה אוהב אותך אז אתה אומר מישהו גבוהה אוהב אותי כנראה שאני גבוהה אבל אתה מלכתחילה בכלל החלטת שגבוהה זה חשוב, אתה יכול להגיד גבוהה זה לא חשוב ואז אתה גם מספיק טוב וגם אין צורך שמישהו גבוהה יאהב אותך.
ש: נכון.
אליעד: לא כי אצל בני אדם זה נדמה כאילו זה אובייקטיבי הנה יש מישהו שהוא נגיד חכם והוא אוהב אותי אבל מי החליט שאתה צריך את זה מלכתחילה בכלל אתה, זאת אומרת זה בסוף אתה אהבת את עצמך כי אתה בסוף בנית את מערכת החוקים אתה בסוף המצאת שאתה בסוף אמרת "אני לא מספיק טוב הוא יותר טוב ולכן אם הוא אוהב אותי אני אוהב את עצמי" אבל אתה המצאת את המנגנון הזה זה לא שבאמת זה לא שאובייקטיבית היית חייב לחשוב שאתה לא טוב ואובייקטיבית היית חייב לחשוב שאתה טוב ואז אובייקטיבית אם הוא אוהב אותך אז הנה הוא אוהב אותי.
החוקיות שאומרת שאתה לא טוב אתה המצאת אותה החוקיות שאומרת שהוא יותר טוב ממך אתה המצאת אותה ואז על בסיס זה אתה אומר אז הנה עכשיו מישהו אוהב אותי אבל אתה המצאת את זה זאת המצאה שלך בראש שלך אתה יכול להגיד מי החליט בכלל שזה יותר טוב יותר רע בזה נסגור את הפינה, בקיצור כל פעם כשבן אדם אומר איזה כייף לי שמישהו אוהב אותי או איזה רע לי שמישהו לא אוהב אותי "למה דווקא הוא מה המערכת שאני המצאתי מה הסיפור שאני מספר לעצמי בסיפור הזה בכלל" עכשיו לא רק ב - "אני מספר לעצמי שאם הוא מפורסם והוא אוהב אותי זה אומר שכל אלה שאוהבים אותו אוהבים אותי" אלא "מי החליט מלכתחילה בכלל שאני צריך שיאהבו אותי ועל בסיס מה ולמה אני לא אוהב את עצמי".
ש: עם החיסרון שאתה מרגיש כלפי עצמך.
אליעד: מה זה אומר איך זה קשור לעניין איך זה קשור?
ש: אם נניח מישהו רוצה שמישהי יפה תאהב אותו זה אומר שהוא מרגיש לא יפה.
אליעד: באמת?
ש: ככה אני חושב.
אליעד: למה לא יכול להיות דוגמן שרוצה רק דוגמנית.
ש: יכול להיות אבל אני אומר הנטייה היא.
אליעד: לא יכול להיות מישהו עשיר שרוצה מישהי עשירה הוא חושב יש לי כסף מגיע לי מישהי שיש לה כסף מה.
ש: כן אבל זה רק בצורה הוא עשיר.
אליעד: רגע לא הוא אומר אתה תרצה שיאהב לפי מה שחסר לך.
ש: אז אני אומר זה שהוא היפה שבעצם הוא אמר עליו שהוא לא יפה שבעצם הוא יפה בעיני עצמו הוא כאילו משהו יותר בעומק.
אליעד: סבבה שנייה זה יפה ולא יפה במובן של המטאפורה אבל שנייה בא נלך קודם כל על הפשוט אז בפשוט בן אדם שהוא חושב שהוא טיפש ושהוא רוצה להיות חכם, נגיד בן אדם נשאל אותו מה עשרת הפגמים שלך הוא יגיד "אין לי כסף לא אוהבים אותי אני טיפש נניח, אוקי מה הכי חשוב לך? חברים הכי חשוב לי שיהיו לי כמה שיותר חברים" אז בן אדם כזה לדוגמא ישמח כשמישהו שיש לו הרבה חברים אוהב אותו זה קודם כל באנלוגיה המידית, אם הכי חסר לך כסף ואתה מרגיש חלש ואתה חושב שכסף יפתור לך את הבעיות מישהו שעם כסף אוהב אותך זה יסגור לך את הפינה.
מה השכל שבדבר כי אם יש לו כסף והוא אוהב אותך אתה מרגיש קרוב אליו ואז אתה מרגיש קרוב לכסף ואז כאילו "הכסף איתי ואז הכסף אוהב אותי", אם לדוגמא בן אדם חושב שהוא טיפש והוא רוצה להיות חכם אז הוא יגיד אוקי אם מישהו חכם אוהב אותי אז ממילא זה כאילו אומר שהוא חושב שאני חכם ואם הוא חושב שאני חכם אז אני חכם. עכשיו אם גבר נגיד רוצה נגיד שבחורה יפה תאהב אותו זה אומר שהוא חושב שהוא מכוער אבל באיזה מובן מכוער לאו דווקא במובן הפיזי אלא במובן המטאפורי זאת אומרת אתה חושב שאתה לא מספיק טוב לא פה ולא שם ואז אתה רוצה שבחורה יפה תאהב אותך אבל אז למה דווקא יפה למה שלא תגיד עשירה אז מה הסיבה, אין בעיה זה נגיד נכון אז למה דווקא נפלת על היפה כי הרי אם אנחנו הולכים על המטאפורה אז אתה יכול להגיד אז הוא רוצה מישהי עשירה כי אין לו עושר פנימי הוא רוצה מישהי חכמה כי אין לו חוכמה פנימית אז למה הוא רוצה דווקא את היפה, אז מה התשובה התשובה היא שבממוצע מה התשובה?
ש: לא, נראה לי שיש מכיוון שיש איזה הסכמה חברתית שהיא יפה וזה נותן לו אישור לעצמו כי זה לא רק היא יפה זה לא מספיק שהיא יפה זה ידוע שהיא יפה, כלומר, זה שהוא מסתובב איתה ורואים שהיא יפה זה משפיע על הרבה אנשים.
אליעד: אז מה?
ש: אז זה נותן לו חיזוק לזה שהוא כביכול יפה.
אליעד: בדיוק אז הפואנטה פה זה לא רק בגלל המטאפורה אלא בגלל שבאופן יחסי בממוצע אנשים מעריכים מישהו יפה יותר נגיד מאשר מישהו חכם בממוצע נניח ואז ממילא אתה אומר "אוקי אם כולם אוהבים אותו והוא אוהב אותי זה כאילו כולם אוהבים אותי" זה כאילו כל הצבא מפחד מג'וק כולם מפחדים מהרמטכ"ל מפחד הרמטכ"ל מאשתו ואשתו מהג'וק אז כולם מפחדים מהג'וק, כולם כאילו מפחדים מביבי וביבי מסביב מפחד משרה ושרה מפחדת ממי לא יודעים. אבל הבנו את הסיפור זאת אומרת בן אדם ירצה נגיד, זה הסיפור שאנשים נגיד אוהבים נגיד שמישהו מפורסם אוהב אותם למה כי אם כולם מעריצים אותו והוא אוהב אותך אז אתה מדמיין שכולם אוהבים אותך דרכו.
ולכן עכשיו אבל יש פה עכשיו שאלה יותר עמוקה הרי מה בעצם אמרנו אמרנו שאתה תרצה שיאהב אותך לפי מה שחסר בך זאת אומרת בא נגיד נלך על המבנה הפשוט נגיד לדוגמא אתה רוצה, מה נגיד איזה תכונה נגיד אתה אוהב מישהו כי אין בך את התכונה הזאת מה נגיד איזה תכונה נגיד חוכמת חיים נמציא בסדר, אתה חושב שאין לך חוכמת חיים ואז אתה חושב על מישהו אחר שיש לו חוכמת חיים ואז אתה רוצה שהוא יאהב אותך כי אתה אומר אם מישהו עם חוכמה אוהב אותי נגיד חוכמת חיים זה אומר שיש לי חוכמת חיים, עד כאן זה נכון אבל משהו פה לא כל כך ברור מה לא ברור לא ברור למה מלכתחילה החלטת שחוכמת חיים זה חשוב.
כאילו המנגנון הוא עוד יותר מורכב אתה אוהב משהו ובגלל שאתה אוהב משהו, אתה אוהב תכונה מסוימת אתה אומר אני אוהב חוכמה שלמה אתה אוהב חוכמה לא ידוע עדיין ואז אתה אומר "אוקי בגלל שאני אוהב חוכמה אני מניח שאין לי חוכמה ואז אני לא אוהב את עצמי כי אין לי חוכמה ואז אני מניח שמישהו אחר יש לו חוכמה ואז אם הוא אוהב אותי אז אני אומר אוקי אז מישהו חכם אוהב אותי זה אומר שאני חכם" אבל למה חשוב לך דווקא שהוא יאהב אותך כי יש בו את התכונה שאתה אוהב אבל למה אתה אוהב דווקא את התכונה הזאת.
ש: כי אתה חושב שזה מה שיעשה לך טוב יותר.
אליעד: ולמה אתה חושב את זה?
ש: זאת כבר שאלה אחרת אבל אתה יודע שאתה רוצה להרגיש טוב.
אליעד: אתה אבל הבנת אבל מה אני מנסה להגיד אני מנסה להגיד שהכל מתחיל ממשהו עוד יותר פנימי כשאתה רוצה שדווקא מישהו מסוים יאהב אותך כי יש לו תכונה מסוימת אבל מי החליט שדווקא מישהו עם התכונה הזאת צריך לאהוב אותך אתה החלטת את זה באופן שרירותי.
ש: לא אבל אם אני חושב על עצמי שזה חסר לי חסרה לי התכונה הזאת הספציפית.
אליעד: כן.
ש: כמעט בטוח בזה זה טבעי שאני אחפש את התכונה הזאת.
אליעד: אבל למה מלכתחילה אתה אוהב את התכונה הזאת.
ש: אני לא אוהב את התכונה הזאת עדיין אני קודם כל חושב שהיא חסרה לי.
אליעד: לא חושב שהיא חסרה לי זה כמו אוהב זה אותו דבר חסר לך מה שאתה אוהב או אין לך.
ש: אובייקטיבית חסר לי.
אליעד: אובייקטיבית חסר לך גם טיפשות אובייקטיבית חסר לך הרבה דברים אחרים. עוד פעם הבן אדם מחליט שכסף חשוב ואז הוא מחליט שאם כסף חשוב אז רע לו מזה שאין לו מספיק כסף ואז הוא אוהב מישהו ואז הוא רוצה שמישהו שיש לו כסף יאהב אותו נגיד, אוקי אבל למה מלכתחילה בכלל רצית ואז אתה אומר למה ההוא שיש לו כסף נגיד לא אוהב אותי אבל למה מלכתחילה בכלל רצית את הכסף מלכתחילה, עכשיו מה תהיה התשובה לשאלה הזאת כי כולם חושבים שזה חשוב אבל אז יש פה שתי שאלות אחד למה כולם חושבים שזה חשוב ושתיים מה אכפת לך מה כולם חושבים לפי מה החלטת שמה שכולם חושבים זה מה שחשוב לך, אחד איך כולם הגיעו למסקנה שזה יפה ושתיים איך הגעת למסקנה שאם כולם חושבים שזה יפה זה גם יפה בעיניך.
ש: יכול להיות שכנראה בילדות שלך לימדו אותך את זה.
אליעד: זה אותו דבר אז אחד למה החלטת שמה שלימדו אותך בילדות מעניין אותך ושתיים ואלו שלימדו אותך בילדות לפי מה הם הגיעו למסקנה הזאת לפי מה שבילדות לימדו אותם ולפי מה הם הגיעו למסקנה הזאת לפי מה שבילדות לימדו אותם בקיצור זה לא אומר כלום.
ש: זאת אותה סיבה שבן אדם רוצה להרגיש טוב למה הוא רוצה להרגיש טוב הוא בינתיים לא יודע.
אליעד: כן אבל אני מנסה להגיד שיש פה סוג של אבסורד מה האבסורד אתה אומר כזה דבר יש מישהו שאוהב אותך ואז אתה אומר איזה כייף לי שהוא אוהב אותי כי אתה מרגיש הנה יש מישהו שהוא בעל סמכות בעיני כאילו אובייקטיבי הנה יש מישהו אובייקטיבי שאוהב אותי נכון אבל מי נתן לו את הכוח לחשוב שיש לו ערך בכלל אתה מלכתחילה.
ש: נכון.
אליעד: אז אתה יכול גם לאהוב את עצמך באותה מידה אתה עשית מניפולציה על עצמך קודם כל החלטת שאתה לא מספיק טוב כי אתה לא מספיק גבוהה ואז אמרנו טוב אז גבוהה זה חשוב ואז אם מישהו גבוהה אוהב אותך אז אתה אומר מישהו גבוהה אוהב אותי כנראה שאני גבוהה אבל אתה מלכתחילה בכלל החלטת שגבוהה זה חשוב, אתה יכול להגיד גבוהה זה לא חשוב ואז אתה גם מספיק טוב וגם אין צורך שמישהו גבוהה יאהב אותך.
ש: נכון.
אליעד: לא כי אצל בני אדם זה נדמה כאילו זה אובייקטיבי הנה יש מישהו שהוא נגיד חכם והוא אוהב אותי אבל מי החליט שאתה צריך את זה מלכתחילה בכלל אתה, זאת אומרת זה בסוף אתה אהבת את עצמך כי אתה בסוף בנית את מערכת החוקים אתה בסוף המצאת שאתה בסוף אמרת "אני לא מספיק טוב הוא יותר טוב ולכן אם הוא אוהב אותי אני אוהב את עצמי" אבל אתה המצאת את המנגנון הזה זה לא שבאמת זה לא שאובייקטיבית היית חייב לחשוב שאתה לא טוב ואובייקטיבית היית חייב לחשוב שאתה טוב ואז אובייקטיבית אם הוא אוהב אותך אז הנה הוא אוהב אותי.
החוקיות שאומרת שאתה לא טוב אתה המצאת אותה החוקיות שאומרת שהוא יותר טוב ממך אתה המצאת אותה ואז על בסיס זה אתה אומר אז הנה עכשיו מישהו אוהב אותי אבל אתה המצאת את זה זאת המצאה שלך בראש שלך אתה יכול להגיד מי החליט בכלל שזה יותר טוב יותר רע בזה נסגור את הפינה, בקיצור כל פעם כשבן אדם אומר איזה כייף לי שמישהו אוהב אותי או איזה רע לי שמישהו לא אוהב אותי "למה דווקא הוא מה המערכת שאני המצאתי מה הסיפור שאני מספר לעצמי בסיפור הזה בכלל" עכשיו לא רק ב - "אני מספר לעצמי שאם הוא מפורסם והוא אוהב אותי זה אומר שכל אלה שאוהבים אותו אוהבים אותי" אלא "מי החליט מלכתחילה בכלל שאני צריך שיאהבו אותי ועל בסיס מה ולמה אני לא אוהב את עצמי".