האם אפשר להיות מאושר ללא זוגיות, משפחה או חברים?

אליעד כהן מציג בהרצאה שלו תפיסה עמוקה לגבי האפשרות להיות מאושר בלי זוגיות, משפחה, ילדים או חברים, ולמעשה ללא כל תלות חיצונית. הוא פותח בטענה שנראית תחילה מפתיעה ואולי אף מרתיעה: אדם לא יכול להיות באמת מאושר בלי לקבל אהבה מבחוץ. בדיוק כפי שאדם נכה אינו יכול להסתדר בלי כיסא גלגלים או אדם חולה אינו יכול להסתדר בלי תרופות, כך גם אדם רגיל לא יכול להסתדר בלי אהבה חיצונית כמו זוגיות, משפחה, ילדים וחברים.

אליעד מסביר שהצורך הזה באהבה מבחוץ דומה למצב שבו אדם נכה, שאין לו רגליים, חייב אמצעי עזר כמו כיסא גלגלים או קביים כדי לנוע. באותו אופן, האדם זקוק לאהבה, זוגיות או משפחה כדי להרגיש טוב. האדם הממוצע, לפי אליעד, הוא "נכה רגשית". הכוונה בנכות רגשית היא מוגבלות ביכולת של האדם לאהוב את המציאות ללא תנאי. רוב האנשים אינם מסוגלים לאהוב את המציאות במצבים רעים, כשהיא לא מתאימה לרצונם, ולכן הם זקוקים לתנאים חיצוניים שיעזרו להם להרגיש טוב.

מה הם שני סוגי האהבה כלפי המציאות?

אליעד כהן מתאר בהרצאתו שני סוגים עיקריים של אהבה כלפי המציאות:

• אהבה עם תנאים
  
  רוב האנשים שייכים לקטגוריה זו. הם אוהבים את המציאות כשהיא טובה ונעימה להם, למשל כשהם מצליחים, בריאים, במערכות יחסים חיוביות, או כשיש להם רכוש והישגים. אבל הם אינם אוהבים את המציאות כאשר היא אינה נעימה או קשה. אהבה זו מותנית בכך שהמציאות מתאימה לרצון של האדם.
• אהבה ללא תנאים
  
  זהו מצב נדיר שבו האדם מסוגל לאהוב את המציאות בכל מצב, אפילו אם היא שלילית ביותר. למשל, אדם במצב של מחלה, בדידות, חוסר כסף או אפילו מצב קיצוני של סבל, יכול עדיין לאהוב את המציאות בדיוק כפי שהיא. אהבה זו אינה תלויה בשום דבר, ולכן אינה דורשת שום עזרים חיצוניים כמו זוגיות, משפחה או חברים.

אליעד מציין שמרבית האנשים (99.999%) נמצאים בקטגוריה של אהבה מותנית, ולכן הם למעשה מוגבלים או "נכים" מבחינה רגשית. נכות זו גורמת להם לחפש מערכות יחסים, זוגיות, משפחה וילדים כ"עזרים רגשיים" שיעזרו להם להרגיש טוב. אבל הוא מבהיר שזהו לא מצב הכרחי או בלתי נמנע, אלא מצב שאפשר להשתחרר ממנו.

איך אפשר להשתחרר מהצורך באהבה חיצונית?

הדרך להשתחרר מהתלות הזו, לפי אליעד, היא ללמוד לאהוב את המציאות בלי תנאים, לאהוב אותה גם כשהיא רעה וקשה. הוא לא מרחיב בשלב הזה על הטכניקה המדויקת להשגת מצב זה, אלא מציג את העיקרון: ככל שהאדם יותר לומד לאהוב את המציאות בכל מצב, כך הוא פחות זקוק לעזרים חיצוניים כמו משפחה, זוגיות או חברים כדי להיות מאושר.

מצב אידיאלי, לפי אליעד, הוא מצב שבו לאדם יש אפשרות לבחור: הוא יכול לאהוב את המציאות בלי תנאים ואז הוא אינו זקוק לשום דבר כדי להרגיש מאושר, אך הוא גם יכול לבחור "לשחק את משחק החיים" ולאהוב את המציאות עם תנאים, כאשר הוא מודע לכך שזהו משחק. כלומר, הוא יכול לבחור להיות בקשרים משפחתיים, בזוגיות או בחברות מתוך בחירה חופשית ולא מתוך כפייה פנימית או חוסר.

המצב האידיאלי לפי אליעד הוא מצב של בחירה חופשית מלאה - גם להיות מאושר לבד, בלי כלום, וגם ליהנות מהקשרים עם העולם מתוך בחירה. הוא טוען שעדיף לאדם שתהיה לו האפשרות הזו ולא להיות מוגבל רגשית במציאות.

האם אפשר להקצין את המצב ולחיות בלי שום דבר?

אליעד מוסיף ומחדד נקודה קיצונית עוד יותר: לדבריו, אדם יכול להיות מאושר ללא שום תנאי חיצוני - אפילו ללא אוכל, בריאות או חיים תקינים. הוא יכול להיות חולה, לסבול, אפילו למות מרעב, אך עדיין להיות מאושר ושלם במאה אחוזים. מצב זה אולי נראה קיצוני או בלתי אפשרי לרוב האנשים, אך לפי אליעד זו האפשרות האמיתית של "אהבה ללא תנאים" במלוא משמעותה.

הוא מביא כדוגמה את "מעשה משבעת הקבצנים" של רבי נחמן מברסלב, ובפרט את דמות "הקבצן החרש", שמדגים אדם האומר שאין לו שום חיסרון בחיים, ומבחינתו המציאות מושלמת לחלוטין.

סיכום ההרצאה - מה כדאי לזכור?

בסיכומו של דבר, לפי אליעד כהן, אנשים זקוקים למשפחה, זוגיות, חברים ואהבה כמו שאדם נכה זקוק לכיסא גלגלים. אבל זו נכות רגשית שהאדם אינו חייב להישאר בה. הוא יכול ללמוד לאהוב את המציאות באופן בלתי תלוי, ואז כל צורך במערכת חיצונית של תמיכה מתבטל. המצב האידיאלי הוא היכולת לבחור בין אהבה עם תנאים לבין אהבה ללא תנאים.