תאוותנות, תאוות גופניות, תאוות הגוף, תאוות ניאוף, תאוות נשים, תאוות ממון, תאוות אכילה, חזרה בתשובה, חזרה בשאלה, יהדות, לשבור את התאוות, רוחניות, העולם הבא
מהן תאוות הגוף ולמה אנשים נלחמים בהן?
אליעד מסביר שתאוות הגוף הן בעצם רצונות של האדם שקשורים לגוף. המילה "תאווה" פירושה רצון חזק, ו"גוף" פירושו צמצום. כלומר, כל רצון מוגדר הוא בעצם סוג של תאוות הגוף. כשאדם מזדהה עם תאווה גופנית מסוימת, הוא בעצם מזדהה עם הרצון המוגבל שלו. אליעד טוען שכל עוד האדם קיים בצורה של רצון, הוא למעשה חווה סוג מסוים של תאוות הגוף.
האם יש הבדל בין תאוות גשמיות לרוחניות?
לפי אליעד, אין הבדל מהותי בין תאוות גשמיות לתאוות רוחניות. תאווה היא תאווה ללא קשר לתוכן שלה. לדוגמה, אדם שרוצה כבוד או אדם שרוצה אוכל - שניהם חווים חיסרון ורצון מסוים, ולכן שניהם מתאווים. תאווה רוחנית, כמו רצון ללמוד תורה, אינה שונה במהותה מתאווה גשמית כמו רצון לממון או אוכל. שתיהן יוצרות חיסרון וסבל.
מדוע השיטות הרוחניות טוענות שתאוות הגוף רעות?
אליעד מסביר שהסיבה שהשיטות הרוחניות (כמו היהדות ושיטות אחרות) נוטות להגדיר את תאוות הגוף כרעות, היא שהן משוות אותן לתאוות רוחניות שנראות להן גבוהות יותר או נצחיות. השיטות הללו טוענות שהתאוות הגופניות הן חולפות ומוגבלות, ולכן הן מקור לסבל. הן מעודדות אנשים לוותר על התאוות הגשמיות ולהמיר אותן בתאוות רוחניות, כמו לימוד תורה או שאיפה לעולם הבא, כי אלה נתפסות כיציבות יותר.
האם באמת תאוות רוחניות עדיפות על תאוות גשמיות?
אליעד טוען שהעדיפות של תאווה רוחנית על פני תאווה גשמית היא רק לכאורה. אנשים חושבים כך כי הם רואים כיצד אחרים סובלים מתאוות גשמיות (כמו תאוות אכילה, מין או כסף), ולכן הם מסיקים שרוחניות היא פתרון עדיף. אך אליעד מדגיש שזו רק אשליה, כי בפועל גם תאווה רוחנית יוצרת את אותו מנגנון של חיסרון וסבל. למשל, אדם שרוצה "להתענג על אלוהים" או "להגיע להארה", עדיין חווה חיסרון ורצון.
מה קורה כשאנשים חוזרים בתשובה או בשאלה?
אליעד מתייחס גם לחזרה בתשובה וחזרה בשאלה. הוא מביא את הדוגמה של אורי זוהר, שחזר בתשובה ועבר מתאוות גשמיות (כמו כסף או נשים) לתאוות רוחניות (כמו לימוד תורה). הוא מראה שלמעשה לא נפתרה אצלו בעיית התאווה - היא פשוט שינתה צורה. גם מי שחוזר בשאלה, ועובר מתאוות רוחניות לתאוות גשמיות, עובר תהליך דומה, ועדיין נשאר במעגל של תאווה וסבל.
מה ההיגיון שמוביל אנשים להעדיף רוחניות על גשמיות?
ההיגיון מאחורי העדפת הרוחניות הוא שהאדם רואה שהתאוות הרוחניות פחות גורמות לו סבל מידי או נראה לעין, בהשוואה לאנשים אחרים שסובלים מתאוות גשמיות. לדוגמה, אדם שלומד תורה עשוי להרגיש פחות סבל מיידי מאשר אדם שנאבק עם תאוות כסף. עם זאת, אליעד מסביר שזו אשליה יחסית, משום שגם תאוות רוחניות, ככל שהן חזקות יותר, יוצרות חיסרון גדול יותר, ולכן גם סבל גדול יותר כאשר האדם לא מצליח לספק אותן.
האם יש דרך אמיתית לשבור את התאוות לחלוטין?...
אליעד מסביר שתאוות הגוף הן בעצם רצונות של האדם שקשורים לגוף. המילה "תאווה" פירושה רצון חזק, ו"גוף" פירושו צמצום. כלומר, כל רצון מוגדר הוא בעצם סוג של תאוות הגוף. כשאדם מזדהה עם תאווה גופנית מסוימת, הוא בעצם מזדהה עם הרצון המוגבל שלו. אליעד טוען שכל עוד האדם קיים בצורה של רצון, הוא למעשה חווה סוג מסוים של תאוות הגוף.
האם יש הבדל בין תאוות גשמיות לרוחניות?
לפי אליעד, אין הבדל מהותי בין תאוות גשמיות לתאוות רוחניות. תאווה היא תאווה ללא קשר לתוכן שלה. לדוגמה, אדם שרוצה כבוד או אדם שרוצה אוכל - שניהם חווים חיסרון ורצון מסוים, ולכן שניהם מתאווים. תאווה רוחנית, כמו רצון ללמוד תורה, אינה שונה במהותה מתאווה גשמית כמו רצון לממון או אוכל. שתיהן יוצרות חיסרון וסבל.
מדוע השיטות הרוחניות טוענות שתאוות הגוף רעות?
אליעד מסביר שהסיבה שהשיטות הרוחניות (כמו היהדות ושיטות אחרות) נוטות להגדיר את תאוות הגוף כרעות, היא שהן משוות אותן לתאוות רוחניות שנראות להן גבוהות יותר או נצחיות. השיטות הללו טוענות שהתאוות הגופניות הן חולפות ומוגבלות, ולכן הן מקור לסבל. הן מעודדות אנשים לוותר על התאוות הגשמיות ולהמיר אותן בתאוות רוחניות, כמו לימוד תורה או שאיפה לעולם הבא, כי אלה נתפסות כיציבות יותר.
האם באמת תאוות רוחניות עדיפות על תאוות גשמיות?
אליעד טוען שהעדיפות של תאווה רוחנית על פני תאווה גשמית היא רק לכאורה. אנשים חושבים כך כי הם רואים כיצד אחרים סובלים מתאוות גשמיות (כמו תאוות אכילה, מין או כסף), ולכן הם מסיקים שרוחניות היא פתרון עדיף. אך אליעד מדגיש שזו רק אשליה, כי בפועל גם תאווה רוחנית יוצרת את אותו מנגנון של חיסרון וסבל. למשל, אדם שרוצה "להתענג על אלוהים" או "להגיע להארה", עדיין חווה חיסרון ורצון.
מה קורה כשאנשים חוזרים בתשובה או בשאלה?
אליעד מתייחס גם לחזרה בתשובה וחזרה בשאלה. הוא מביא את הדוגמה של אורי זוהר, שחזר בתשובה ועבר מתאוות גשמיות (כמו כסף או נשים) לתאוות רוחניות (כמו לימוד תורה). הוא מראה שלמעשה לא נפתרה אצלו בעיית התאווה - היא פשוט שינתה צורה. גם מי שחוזר בשאלה, ועובר מתאוות רוחניות לתאוות גשמיות, עובר תהליך דומה, ועדיין נשאר במעגל של תאווה וסבל.
מה ההיגיון שמוביל אנשים להעדיף רוחניות על גשמיות?
ההיגיון מאחורי העדפת הרוחניות הוא שהאדם רואה שהתאוות הרוחניות פחות גורמות לו סבל מידי או נראה לעין, בהשוואה לאנשים אחרים שסובלים מתאוות גשמיות. לדוגמה, אדם שלומד תורה עשוי להרגיש פחות סבל מיידי מאשר אדם שנאבק עם תאוות כסף. עם זאת, אליעד מסביר שזו אשליה יחסית, משום שגם תאוות רוחניות, ככל שהן חזקות יותר, יוצרות חיסרון גדול יותר, ולכן גם סבל גדול יותר כאשר האדם לא מצליח לספק אותן.
האם יש דרך אמיתית לשבור את התאוות לחלוטין?...
- איך לשבור תאוות הגוף?
- האם יש הבדל בין תאווה גשמית לרוחנית?
- למה תאוות הגוף יוצרות סבל?
- האם חזרה בתשובה פותרת סבל?
- איך להשתחרר מתאוות לחלוטין?
- מהי הדרך לשחרור רוחני אמיתי?
- מה הקשר בין תאווה לחיסרון?