האם חייבים להתאמץ כדי להיות מאושרים? החיזור אחרי האושר כחיזור אחרי בחורה, מאמץ בדרך אל האושר המוחלט, האם הארה קורית באופן אקראי או רק עם מאמץ? סוגים של מאמץ בדרך אל השלמות, הארה אקראית, הארה סיבתית
האם חייבים להתאמץ כדי להיות מאושרים?
אליעד כהן דן בשאלה המרכזית: האם חייבים להתאמץ כדי להיות מאושרים ולהגיע להארה ולשלמות מוחלטת? הוא מתחיל בדימוי חשוב: החיפוש אחרי האושר דומה לחיזור אחרי בחורה. כמו שבחורה יכולה לרצות שתחזר אחריה, אבל לא ברמה אובססיבית מדי, כך גם האושר מחייב איזון מסוים במידת המאמץ. אם תתאמץ יותר מדי, תחווה תחושת תסכול ואכזבה כאשר לא תשיג אותו, אך אם לא תתאמץ כלל, יתכן שלעולם לא תגיע ליעד.
האם האושר הוא אקראי או תלוי במאמץ?
אליעד מסביר שיש שתי תפיסות מרכזיות לגבי האושר המוחלט והארה רוחנית:
מהי המשמעות של "להגיע לשלמות בפחות מרגע"?
אליעד כהן מסביר את הרעיון של הארה בפחות מרגע. הכוונה אינה לזמן פיזי אלא להבנה שאחרי שהגעת להארה, פתאום מתברר לך שזה תמיד היה קיים. לכן זה פחות מרגע, כי ההבנה שהיית כל הזמן במצב שלם ומואר אינה דורשת מעבר זמן - זהו משהו שקורה מעבר לזמן ולמקום. הוא משתמש בדוגמה של רבי נחמן, שהסביר שתהליך ההגעה לשלמות הוא כמו לבעוט במוח שלך ולפרוץ את הגבולות שלו, מה שמכונה "רצוא ושוב", "לבעוט בכתר", עד ההגעה לאינסוף.
האם יש טעם להשקיע מאמץ גם אם לא ברור שתצליח?
אליעד כהן מביא דוגמה של מישהו שרוצה להגיע לארץ ישראל ואין לו כסף לכרטיס. רבי נחמן אומר שאם תישאר בבית, ודאי שלא תגיע. עדיף להגיע לשדה התעופה, אולי שם מישהו יציע לך כרטיס במקרה. כלומר, ברמה הפרקטית - אם אתה רוצה להגיע לאושר מוחלט, עדיף שתעשה את כל המאמץ שביכולתך, אף שאין שום הבטחה שתצליח.
הוא נותן את הדוגמה המקראית של קריעת ים סוף - בני ישראל התבקשו להיכנס למים לפני שנקרע להם הים. לפעמים המאמץ עצמו הוא שמביא את התוצאה, אף שאין ודאות.
למה משה רבנו לא נכנס לארץ?
אליעד מסביר שמשה לא נכנס לארץ ישראל דווקא משום שחשב שמגיע לו בגלל צדקותו ומעשיו הטובים. הוא היה בטוח שהוא עשה מספיק כדי לזכות להיכנס, אבל אלוהים לא חייב לו שום דבר. המסר הוא ברור: ככל שתרגיש שמגיע לך משהו, זה מרחיק אותך מלקבל אותו. כשאתה מחזר אחרי אושר או שלמות, אתה צריך להיות כמו אדם שמחזר אחרי בחורה - מצד אחד, אתה מתאמץ להראות לה שאתה מאוד רוצה אותה, אבל מצד שני, אסור לך לשדר לה שאתה מצפה לתמורה או להרגיש שמגיע לך שהיא תרצה אותך בחזרה.
האם אפשר להשיג אושר ללא הפכים?
אליעד מדגיש את הפרדוקס: אי אפשר להגיע לאושר מוחלט אם מתבססים על היגיון. על פי ההיגיון, אין אושר בלי סבל ואין אור בלי חושך. להגיע למצב של שלמות מוחלטת, שבו אין בכלל חיסרון, מחייב לצאת מכל מסגרת של היגיון ושכל. אי אפשר להבין או לדמיין מה זה אושר מוחלט, כי זה מצב שאין לו הפך. לכן, כדי להגיע לאותו אושר אבסולוטי, חייבים לחצות את גבולות הלוגיקה, לעבור מעבר לשכל הרגיל.
כיצד לשלב בין שתי הגישות לאושר - הסיבתית והאקראית?
אליעד ממליץ על דרך ביניים, שמאזנת בין שתי הגישות:
אליעד כהן דן בשאלה המרכזית: האם חייבים להתאמץ כדי להיות מאושרים ולהגיע להארה ולשלמות מוחלטת? הוא מתחיל בדימוי חשוב: החיפוש אחרי האושר דומה לחיזור אחרי בחורה. כמו שבחורה יכולה לרצות שתחזר אחריה, אבל לא ברמה אובססיבית מדי, כך גם האושר מחייב איזון מסוים במידת המאמץ. אם תתאמץ יותר מדי, תחווה תחושת תסכול ואכזבה כאשר לא תשיג אותו, אך אם לא תתאמץ כלל, יתכן שלעולם לא תגיע ליעד.
האם האושר הוא אקראי או תלוי במאמץ?
אליעד מסביר שיש שתי תפיסות מרכזיות לגבי האושר המוחלט והארה רוחנית:
- גישה אקראית - הגורסת שהאושר הוא מקרי לחלוטין ואינו תלוי בשום פעולה ספציפית. בדומה לכך, הוא נותן דוגמה של מים שנמצאים על הרצפה בלי סיבה, כאילו הופיעו במקרה.
- גישה סיבתית - הטוענת שהאושר תלוי בפעולות ומאמץ שלך. אם תעשה פעולות מסוימות (לדוגמה, מדיטציות, חקירת אמת וכו'), תגיע לאושר.
מהי המשמעות של "להגיע לשלמות בפחות מרגע"?
אליעד כהן מסביר את הרעיון של הארה בפחות מרגע. הכוונה אינה לזמן פיזי אלא להבנה שאחרי שהגעת להארה, פתאום מתברר לך שזה תמיד היה קיים. לכן זה פחות מרגע, כי ההבנה שהיית כל הזמן במצב שלם ומואר אינה דורשת מעבר זמן - זהו משהו שקורה מעבר לזמן ולמקום. הוא משתמש בדוגמה של רבי נחמן, שהסביר שתהליך ההגעה לשלמות הוא כמו לבעוט במוח שלך ולפרוץ את הגבולות שלו, מה שמכונה "רצוא ושוב", "לבעוט בכתר", עד ההגעה לאינסוף.
האם יש טעם להשקיע מאמץ גם אם לא ברור שתצליח?
אליעד כהן מביא דוגמה של מישהו שרוצה להגיע לארץ ישראל ואין לו כסף לכרטיס. רבי נחמן אומר שאם תישאר בבית, ודאי שלא תגיע. עדיף להגיע לשדה התעופה, אולי שם מישהו יציע לך כרטיס במקרה. כלומר, ברמה הפרקטית - אם אתה רוצה להגיע לאושר מוחלט, עדיף שתעשה את כל המאמץ שביכולתך, אף שאין שום הבטחה שתצליח.
הוא נותן את הדוגמה המקראית של קריעת ים סוף - בני ישראל התבקשו להיכנס למים לפני שנקרע להם הים. לפעמים המאמץ עצמו הוא שמביא את התוצאה, אף שאין ודאות.
למה משה רבנו לא נכנס לארץ?
אליעד מסביר שמשה לא נכנס לארץ ישראל דווקא משום שחשב שמגיע לו בגלל צדקותו ומעשיו הטובים. הוא היה בטוח שהוא עשה מספיק כדי לזכות להיכנס, אבל אלוהים לא חייב לו שום דבר. המסר הוא ברור: ככל שתרגיש שמגיע לך משהו, זה מרחיק אותך מלקבל אותו. כשאתה מחזר אחרי אושר או שלמות, אתה צריך להיות כמו אדם שמחזר אחרי בחורה - מצד אחד, אתה מתאמץ להראות לה שאתה מאוד רוצה אותה, אבל מצד שני, אסור לך לשדר לה שאתה מצפה לתמורה או להרגיש שמגיע לך שהיא תרצה אותך בחזרה.
האם אפשר להשיג אושר ללא הפכים?
אליעד מדגיש את הפרדוקס: אי אפשר להגיע לאושר מוחלט אם מתבססים על היגיון. על פי ההיגיון, אין אושר בלי סבל ואין אור בלי חושך. להגיע למצב של שלמות מוחלטת, שבו אין בכלל חיסרון, מחייב לצאת מכל מסגרת של היגיון ושכל. אי אפשר להבין או לדמיין מה זה אושר מוחלט, כי זה מצב שאין לו הפך. לכן, כדי להגיע לאותו אושר אבסולוטי, חייבים לחצות את גבולות הלוגיקה, לעבור מעבר לשכל הרגיל.
כיצד לשלב בין שתי הגישות לאושר - הסיבתית והאקראית?
אליעד ממליץ על דרך ביניים, שמאזנת בין שתי הגישות:
- ...
- האם אפשר להגיע להארה בלי מאמץ?
- מה זה הארה אקראית?
- איך לצאת מגבולות ההיגיון?
- האם האושר תלוי במאמץ שלי?
- למה משה לא נכנס לארץ?
- האם חייבים להתאמץ בשביל אושר?
- מה משמעות רצוא ושוב?