האם צריך לשתף הכל בזוגיות, או שעדיף לשמור על ריחוק מסוים?

השאלה המרכזית שאליעד כהן מציג בהרצאה היא: האם בזוגיות עדיף להיות פתוחים וכנים לחלוטין אחד עם השני, או שאולי כדאי לשמור חלק מהתחושות והמחשבות לעצמנו? מצד אחד, יש גישה שטוענת שלא חייבים להיות פתוחים במאה אחוז. מצד שני, גישה אחרת טוענת שבעולם אידיאלי, היה עדיף שכל דבר יהיה גלוי, כך שהקרבה בין בני הזוג תהיה מרבית ואמיתית.

האם קרבה מלאה בזוגיות היא התפשרות או אידיאל?

אליעד כהן מציג את הטענה, שבזוגיות האדם בעצם מנסה להרגיש קרבה עם מישהו אחר, כלומר, לחוש ש"אני והוא זה אותו אחד". אם אדם מרגיש בנוח עם עצמו, הרי שבמצב אידיאלי הוא גם אמור להרגיש בנוח לחלוטין עם בן הזוג ולשתף הכל. כל פעם שלא משתפים משהו זה סימן לריחוק מסוים, ולכן במצב מושלם, היינו רוצים לשתף כל מחשבה וכל רגש ללא פחד. אך בפועל, לא תמיד זה קורה, כי אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי. אליעד מדגיש שיש אנשים שמרגישים שאם יספרו הכל, זה עלול להוריד מהמתח ומההתעניינות בזוגיות. הם מרגישים שדווקא ריחוק או הסתרה מסוימת יוצרת עניין, בעוד אחרים חווים את הריחוק הזה כבדידות וחוסר קרבה אמיתית.

האם פתיחות מלאה הורסת את המתח והעניין בזוגיות?

אליעד כהן מתייחס לטענה שהסתרה מסוימת בזוגיות יוצרת מתח חיובי. יש הטוענים שאם הכל גלוי, אין יותר עניין בזוגיות, כי זה מרגיש "כמו אותו אדם כפול שתיים", ואין שם דבר חדש או מעניין. אך אליעד מסביר מנגד, שכשיש משהו שאנחנו לא מספרים, נוצר ריחוק ותחושת בדידות. בכל פעם שבן הזוג לא משתף אותנו במה שעובר עליו, אנחנו מרגישים שאנחנו לא באמת יחד, אלא נפרדים. מכאן, עולה השאלה האם ריחוק הוא באמת אידיאלי או שהוא רק פתרון זמני, "תוכנית ב'", שנובעת מכך שלא השגנו קרבה מלאה ומושלמת.

מה המשמעות של אהבה ללא תנאים בזוגיות?

לפי אליעד כהן, אהבה ללא תנאים היא מצב שבו אדם מרגיש בנוח לחלוטין עם עצמו ולכן גם יכול להרגיש בנוח לחלוטין לשתף את בן הזוג בכל דבר, בלי לחשוש משיפוט או דחייה. זהו המצב האידיאלי, שבו לא צריך להסתיר שום מחשבה או רגש. בפועל, רק מעט מאוד אנשים מצליחים להגיע לכך, מפני שיש מחסומים כגון פחד מדחייה או הרגלים של הסתרה עצמית.

האם אפשר בכלל להגיע לשיתוף מלא בזוגיות?

אליעד כהן מדבר על כך שלמרות שמבחינה אידיאלית אפשר לחשוב על מצב שבו אדם משתף הכל ללא חשש, בפועל יש הרבה מכשולים. לדוגמה, אנשים רבים מדחיקים מעצמם רגשות או מחשבות, ולכן אין סיכוי שיספרו אותם למישהו אחר. הוא מדגיש שהשלב הראשון בזוגיות מוצלחת ואמיתית הוא קודם כל להיות כנים עם עצמנו לחלוטין. רק אחרי שאדם באמת כנה עם עצמו, הוא יכול לבחור האם ואיך לשתף את האחר, מתוך מודעות מלאה ובחירה אמיתית, ולא מתוך פחד או חוסר מודעות.

למה בתחילת הקשר אנחנו מסתירים חלקים מעצמנו?

אליעד כהן מסביר שבתהליך ההיכרות הראשוני בין בני זוג, יש נטייה טבעית שלא לחשוף את הכל מיד. הסיבה לכך היא החשש מדחייה - לא בטוח שהצד השני יקבל אותנו כפי שאנחנו באמת. לכן בתחילת קשרים זוגיים רוב האנשים שומרים חלק מהפרטים לעצמם, ומגלים אותם בהדרגה ככל שהביטחון והקרבה מתגברים. זהו חלק טבעי מתהליך ההעמקה של הקשר.

מדוע כנות מול עצמך חשובה לזוגיות מוצלחת?

הנקודה החשובה שאליעד כהן חוזר עליה היא שקודם כל אדם צריך להיות כנה עם עצמו לחלוטין, ולספר לעצמו את כל המחשבות והרגשות שיש לו, גם אם הן כואבות או לא נעימות. אם אדם לא מוכן להודות במשהו בפני עצמו, הוא ודאי לא יוכל לשתף אותו עם בן הזוג. הכנות העצמית היא הבסיס לכל קשר משמעותי, והיא מאפשרת בחירה מודעת לגבי מה וכמה לשתף עם בן הזוג.

מה כדאי לעשות בפועל כדי לייצר זוגיות טובה?

אליעד כהן נותן כמה נקודות מעשיות כיצד לפעול בפועל:

• לשאוף להיות כנים כמה שיותר, גם עם עצמנו וגם עם בן הזוג, מפני שכנות ופתיחות מביאות לקרבה אמתית ומונעות בדידות.
• להבין שישנן מגבלות, כגון פחד מדחייה, הצורך בשמירת מתח חיובי והרגלי הסתרה.
• לזכור שהשאיפה היא להגיע למצב שבו אפשר לשתף הכל בלי פחד, אך להיות מודעים לכך שהמציאות לא תמיד מאפשרת זאת.
• הדבר החשוב ביותר הוא קודם כל להיות כנים לגמרי עם עצמנו, להכיר את עצמנו לעומק, ואז להחליט באופן מודע וחופשי כיצד ובמה לשתף את בן הזוג.

האם הפתרון הוא לשלב בין קרבה לריחוק?

אליעד כהן מבהיר שפתרון של "גם וגם" הוא הפתרון המציאותי ביותר. לא תמיד אפשרי לפתוח את עצמנו במלואנו, ולעיתים יש סיבות טובות לשמור חלקים לעצמנו. הוא מדגיש, עם זאת, שחשוב להיות מודעים לכך שכל הסתרה מייצרת ריחוק, וכל פתיחות יוצרת קרבה. האידיאל הוא אהבה ללא תנאים, אבל לעיתים קרובות המציאות מחייבת אותנו לשמור על גבולות מסוימים.

מהי המסקנה המרכזית לגבי פתיחות בזוגיות?

המסקנה הסופית שאליעד כהן מציג היא החשיבות של הכנות והמודעות העצמית. לפני הכל, חשוב להיות כנים לגמרי עם עצמנו. רק כך נוכל לבחור באמת ובחופשיות כמה אנחנו רוצים ויכולים לשתף את בן הזוג. חשוב לזכור שכל פעם שאנו מסתירים משהו, נוצר ריחוק מסוים, ולכן אידיאלית תמיד נעדיף אהבה ללא תנאים ופתיחות מלאה, גם אם בפועל אנו מתפשרים לעיתים עם המציאות.

האם בזוגיות צריך להיות פתוחים וכנים על הכל?

שאלה: האם בזוגיות בה האדם מנסה לבסס קרבה אמיתית, כדאי לנו להיות פתוחים וכנים לחלוטין אחד עם השני? האם כדאי לספר את כל הסיפורים, התחושות והמחשבות שיש לנו, או שאולי לא חייבים לשתף הכל?

תשובה: יש דעה האומרת שלא חייבים להיות פתוחים לחלוטין, ויש דעה אחרת האומרת שבעולם אידיאלי כן כדאי שהכל יהיה חשוף, כדי ליצור את הקרבה המירבית בין בני הזוג. מצד אחד, יש מי שאומר שבמציאות שלנו אי אפשר להיות פתוחים ב - 100 אחוז. מצד שני, נשאלת השאלה - מהו בעצם האידיאל, והאם בעולם מושלם לא היה עדיף שנוכל לשתף הכל בלי לפחד שלא יאהבו אותנו?

האם רצון בקרבה מלאה מעיד על התפשרות או על שאיפה גבוהה?

שאלה: כאשר אדם מנסה להגיע למצב של "אני ואתה זה אותו אחד", ומבקש להרגיש שכל מחשבה ורגש שלו גלויים לבן הזוג, האם זו התפשרות - או שאולי זו שאיפה לרמת קרבה גבוהה יותר?

תשובה: כדי להרגיש קרבה עמוקה, באופן תיאורטי, אדם יכול לשאוף להיות כל כך פתוח, שכל דבר שיש לו בתוך עצמו - הוא לא יתבייש או יפחד לשתף. אם אני מרגיש בנוח עם עצמי, למה שלא ארגיש בנוח עם בן הזוג? אם יש משהו שאני לא מספר - זה סוג של ריחוק. בעולם אידיאלי, ככל שנהיה יותר קרובים, נוכל לדבר על הכל ולהרגיש שאהבה בלי תנאים מאפשרת לנו לספר בדיוק מה שאנחנו חושבים ומרגישים.

האם פתיחות מלאה "הורסת" את המתח הזוגי?

שאלה: יש טענה שאם נהיה פתוחים לגמרי, זה עלול "להרוס" או להפחית את המתח הזוגי, ואף לגרום לתחושה שאין שום דבר מסתורי. האם נכון לטעון שדווקא הסתרה מסוימת שומרת על התעניינות ועל מתח בזוגיות?

תשובה: יש אנשים הסבורים שאם הכל יהיה גלוי, לא יישאר עניין או מתח חיובי. הם מדמים זאת למצב בו "אם אני מכפיל את עצמי במישהו אחר, אז זה כבר לא מרגש ולא מסקרן". מנגד, יש כאלה שטוענים שההיפך הוא הנכון: להסתיר משהו עלול ליצור ריחוק, תחושת בדידות, והרגשה ששני הצדדים לא באמת ביחד.

האם ריחוק נדרש כי אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי?

שאלה: לעתים אומרים שלא חייבים לספר הכל כי "אנחנו לא בעולם אידיאלי", ולכן שומרים במודע על קצת ריחוק כדי להגן על עצמנו או כדי לשמור על מתח מסוים. האם הריחוק מלכתחילה הוא תוצר של חוסר שלמות, או שיש בו ערך בפני עצמו?

תשובה: מצד אחד, הריחוק עשוי להיות "תוכנית ב'" - מעין דרך לשמור על עצמנו ממצב בו לא יקבלו אותנו. למשל, אם אני חושש שמה שאני משתף יכול להיתפס כשלילי, אולי אעדיף לא לפתוח הכל כדי לא להיפגע. מצד שני, יש הטוענים שבאידיאל היינו מוצאים מישהו שיאהב אותנו ללא תנאים, וכך נוכל לשתף הכל בלי פחד. השאלה היא האם "ריחוק מכוון" הוא משהו שטוב כשלעצמו, או שהוא רק נועד לפצות על כך שלא הגענו לקרבה מושלמת.

מהי "אהבה בלי תנאים" בעולם אידיאלי?

שאלה: מה המשמעות של אהבה בלי תנאים, המאפשרת לשתף כל פרט וכל סיפור בלי חשש מדחייה?

תשובה: באהבה בלי תנאים, האדם מרגיש בנוח לגמרי עם עצמו, ולכן יכול גם לשתף הכל עם בן הזוג. בעולם כזה, לא צריך להסתיר שום מחשבה או רגש, מפני שאין פחד שישפטו או יפסיקו לאהוב. בפועל, מעט מאוד אנשים מצליחים להגיע לרמה כזו, גם מול עצמם וגם מול אחרים.

האם בכלל אפשר להגיע למצב כזה של שיתוף מלא?

שאלה: יש הסבורים שהאידיאל המתואר - שכל אחד יאהב את עצמו בלי תנאים ושיאהבו אותו בלי תנאים - אינו אפשרי במציאות. האם אפשרי למצוא מישהו שאיתו נשתף את הכל בלי חשש?

תשובה: עקרונית, יש שמאמינים שכן, אך בפועל יש הגבלות, כמו חשש מדחייה או הרגלים של הסתרה. נוסף על כך, אדם לפעמים מדחיק דברים גם מעצמו ולא מספר לעצמו חלקים שלמים או תחושות פנימיות. אם אדם לא מודה בעצמו ברגש מסוים, אין סיכוי שיספר אותו לבן הזוג. לכן, חשוב לשים לב שקודם כל נהיה כנים עם עצמנו.

איך זה מתחיל בפועל כשמכירים מישהו חדש?

שאלה: בתחילת קשר זוגי, בדרך כלל לא מגלים הכל מיד. למה זה קורה והאם זה חלק טבעי מתהליך הקרבה?

תשובה: ברוב המקרים, כשאנשים רק מתחילים לצאת יחד, הם לא מראים את כל הצדדים של האישיות ולא מספרים כל פרט מעברם או בהווה שלהם. הסיבה לכך היא שבשלב התחלתי אין ביטחון מלא שיקבלו אותנו כמו שאנחנו, ולכן יש פחד מכך שלא יאהבו אותנו. עם הזמן, אם מתפתחת תחושת נוחות הדדית, נוצר יותר ביטחון לשתף, ותחושת הריחוק קטֵנה ככל שהקשר מתחזק והאהבה גדלה.

מה הקשר בין כנות מול עצמך לבין כנות מול בן הזוג?

שאלה: מדוע חשוב שאדם יהיה קודם כל כן לחלוטין עם עצמו, ורק אחר כך ישקול איך ומה לספר לבן הזוג?

תשובה: לפעמים אנשים לא כנים עם עצמם - הם מדחיקים רגשות או לא מוכנים להודות במחשבות מסוימות. במצב כזה, מן הסתם לא יספרו אותן לאחר. לכן, השלב הראשון הוא כנות מול עצמך, ללא שום סינון וללא פחד. לאחר שיש כנות מלאה מול עצמך, אפשר להתחיל לשתף אחרים בהתאם לשיקולים אישיים, אבל מתוך בחירה ולא מתוך הסתרה שנובעת מפחד וחוסר מודעות.

אז מה בכל זאת כדאי לעשות בפועל?

שאלה: לאור כל הדעות על קרבה, ריחוק, מתח וסודות, מה כדאי לעשות בפרקטיקה היומיומית?

תשובה:

1. להבין שכדאי לשאוף להיות כנים כמה שיותר, גם עם עצמנו וגם עם בן הזוג, מפני שפתיחות מעודדת קרבה אמתית ומונעת תחושות של בדידות.

2. לזכור שבפועל יש עוד היבטים - החשש מדחייה, הצורך לשמור על מתח חיובי, הרגלים של הסתרה ותפיסות הקשורות ב"לא להיחשף יותר מדי".

3. לדעת שהאידיאל, לפחות ברמה התאורטית, הוא שתהיה אהבה בלי תנאים, ושנרגיש בנוח לשתף הכל ללא פחד מאובדן אהבה. אך יש לזכור שהמציאות לפעמים שונה, וכדאי לנו לקבל את זה שיש לנו גם צד שרוצה לשמור על עצמו.

4. בכל מקרה, ההמלצה המשמעותית היא קודם כל לא להסתיר מעצמנו דבר. מי שרוצה להעמיק ברמת השיתוף עם בן הזוג, יתחיל בכך שיכיר את עצמו לעומק ויהיה מוכן להישיר מבט לכל מחשבה ורגש פנימי.

האם לסיכום כדאי תמיד לבחור ב"גם וגם"?

שאלה: האם המסקנה הסופית היא שעדיף לנסות לשלב בין קרבה לריחוק, בין לשתף הכל לבין לשמור סודות?

תשובה: אפשר לומר ש"גם וגם" הוא תיאור מציאותי למדי, כי לא כולנו מוכנים או מסוגלים לפתוח את כל עולמנו במלואו בכל רגע, ולא תמיד אנחנו בטוחים שהצד השני יוכל להכיל הכל. אם קיימת אהבה בלי תנאים, זה נהדר. אם לא, לעתים בוחרים לשמור חלק מסוים לעצמנו כדי לא להיפגע או כדי לשמור על מתח מסוים. אך יש לזכור שהשאיפה המקסימלית היא פתיחות מוחלטת, ושכל רגע של הסתרה או ריחוק הוא ביטוי לכך שהקרבה עוד לא שלמה.

מהי המסקנה לגבי כנות מלאה ומודעות?

שאלה: אם בכל זאת היו צריכים לבחור, מה הכי חשוב לזכור ביחס לכל הדיון הזה על פתיחות או הסתרה בזוגיות?

תשובה: הדבר שהכי חשוב הוא להיות כנים עם עצמנו ב - 100 אחוז, ולהיות מודעים לכך שפתיחות מביאה לקרבה וריחוק נוצר מהסתרה. אדם שמחובר לעצמו ויודע את כל מה שקורה בתוכו, יוכל להחליט באופן חופשי אילו דברים לשתף ואילו לשמור לעצמו. אבל כדאי לזכור שהריחוק עצמו הוא לא בהכרח רצוי כשאידיאל, אלא הוא סוג של פתרון זמני או פשרה עם המציאות, ולא המצב המושלם של אהבה בלי תנאים.