האם באמת כדאי לשלוט בעצמך ובדחפים שלך?

רוב האנשים חושבים ששליטה עצמית היא דבר חיובי, ומנסים ללמוד כיצד לשלוט בהתמכרויות, בדחפים ובחשקים שלהם. אבל אליעד כהן מציע להסתכל על הנושא מזווית אחרת לגמרי, ומסביר למה בכלל אנחנו רוצים לשלוט בעצמנו, ואם באמת כדאי או צריך לעשות זאת.

מי קבע שחוסר שליטה עצמית הוא דבר רע?

לדברי אליעד כהן, לפני שמנסים להבין איך לשלוט בדחפים ובהתמכרויות, צריך קודם כל לשאול את השאלה מי בכלל החליט שחוסר שליטה הוא דבר רע? למשל, אנשים שיש להם התמכרות לעישון, או כל סוג אחר של התמכרות והתנהגות אובססיבית, מרגישים רע כי לימדו אותם שחוסר שליטה הוא שלילי. אבל אליעד שואל - האם באמת יש סיבה אמיתית לחשוב ככה? למה לאדם אסור שיהיו לו רצונות ודחפים חזקים, גם אם הם שולטים בו לפעמים?

הוא נותן דוגמה לפרסומת שאומרת "טבעי שלא תשלוט בעצמך", ומדגיש שצריך לבדוק למה החברה גורמת לאנשים לחשוב שהם חייבים לשלוט ברצונות שלהם.

למה אנשים רוצים לשלוט בעצמם, והאם זה סוג של התמכרות בעצמו?

אליעד מסביר נקודה נוספת ומעניינת במיוחד - אנשים שרוצים לשלוט בדחפים שלהם למעשה מכורים לשליטה עצמה. למשל, אדם שמכור לסיגריות ורוצה להפסיק לעשן, למעשה מכור לרצון שלו לא להיות מכור. יוצא מכאן שאדם שמנסה לשלוט בעצמו בעצם לא יצא מהמעגל של התמכרות, אלא פשוט החליף התמכרות אחת בהתמכרות אחרת.

הוא מדגים זאת כך: אם אדם מרגיש רע מכך שהוא לא שולט בעצמו, זה אומר שהמחשבה "אני חייב לשלוט בעצמי" היא זו ששולטת בו. לכן, למעשה הוא לא חופשי ולא באמת שולט בעצמו - אלא נשלט על ידי הרצון לשלוט.

איפה עובר הגבול בשליטה עצמית, ואיך מחליטים מה לשלוט ומה לא?

אליעד כהן שואל שאלה חשובה נוספת: אם אדם החליט לשלוט בעצמו ובדחפים שלו, איפה בדיוק הגבול? למה דווקא להתמקד בהתמכרות לעישון, לסקס, או לכל התנהגות אחרת? מדוע לא לשלוט בכל הרצונות הקיימים?

לדוגמה, אדם שאומר "אני לא רוצה שהרצון שלי לעשן ישלוט בי", יכול לשאול את עצמו: למה לא להגיד גם "אני לא רוצה שהרצון שלי להרגיש טוב ישלוט בי"? למה לא לשלוט גם ברצון לחיות? הוא מסביר שאם מנסים לשלוט בכל הרצונות, האדם ימצא את עצמו ללא יכולת לפעול כלל, מכיוון שכל רצון שמניע אותו למעשה משתלט עליו.

האם הרצון לשלוט הוא בכלל אפשרי או הגיוני?

אליעד מסביר שכל הרצונות, ללא יוצא מהכלל, מגיעים מאותו מקור. גם הרצון לעשן וגם הרצון להיות בריא - מקורם בדיוק באותו מקום. אם אדם מחליט שלא יהיה מוכן שהרצון שלו יהיה חזק ממנו, הוא למעשה נכנס למצב בלתי אפשרי, כי כל דבר שהוא רוצה בחיים שלו הוא סוג של רצון ששולט בו.

יתרה מכך, אליעד מחדד נקודה נוספת: גם הרצון עצמו לשלוט ברצונות הוא סוג של רצון, ולכן הוא גם משתלט על האדם. יוצא שאין מצב אמיתי של שליטה עצמית מוחלטת, כי תמיד האדם נמצא במצב שבו הרצון הוא שמכתיב את ההתנהגות שלו.

האם חוסר שליטה בעצמך חייב לגרום לך להרגיש רע?

אליעד מציע נקודת מבט מעניינת נוספת: זה נכון שהרבה אנשים מרגישים רע כשהם חושבים שהם לא שולטים בעצמם. אבל למעשה, התחושה הזו לא הכרחית. הוא מציע לשאול: מה בעצם כל כך רע בלחוות מצב שבו יש רצון שמכתיב את ההתנהגות שלי? למה לא להיות מסוגל לקבל את העובדה שפשוט יש בי רצונות ודחפים חזקים, גם אם לפעמים הם מכריעים אותי?

לדבריו, אין סיבה מחויבת להרגיש רע מעצם העובדה שאנחנו מכורים למשהו, כל עוד ההתמכרות הזאת לא פוגעת באחרים. אם האדם לא פוגע באף אחד, אין הכרח או חובה לנסות לשלוט בדחפים שלו. לפעמים דווקא האפשרות לשחרר את הצורך בשליטה עשויה להביא להקלה ולשחרור נפשי.

האם אפשר בכלל לצאת ממעגל השליטה וההתמכרות?

אליעד כהן מסיים את ההרצאה במסקנה ברורה: הרצון לשלוט ברצון שלך אינו מחויב, ואינו בהכרח מועיל או נחוץ. האדם יכול לבחור לקבל את עצמו ואת הדחפים שלו כפי שהם, ולהבין שאין בהכרח דבר רע בכך. שליטה עצמית היא אופציה, אבל לא חובה ולא הכרח.